|
השמש זרחה לפני שעה. היא לא אוכלת בבוקר .רק מתאפרת מעט. אתה
לא חושב שהיא צריכה בכלל. היא מחזיקה לך את היד. אתה מנשק אותה
וסוגר את הדלת. פתאום הדירה נראית כל כך ריקה.
|
ואז אתה מוצא את עצמך שוכב מולה, והיא כל מה שחלמת, והיא
מחייכת אליך ואתה מרגיש שאתה מת במקום, כמה שהיא יפה. אתה
מעביר לה יד בשיער ומנשק אותה, ורוצה להיות תקוע ברגע הזה לעד,
כמו בתקליט שבור שחוזר על עצמו.
|
"גדלנו ביחד, אני ואתה, התבגרנו, למדנו לעזור אחד לשני, למדנו
לחיות" הפתעתי את עצמי, לא הזדקקתי בכלל לפיסת הנייר הרטובה
מדמעות שהייתה טמונה בכיס האחורי שלי, זכרתי את הכל בעל-פה...
|
שוב מתעורר באמצע הלילה וניגש לארונית הבגדים הקטנה, ממשש
באפלה אל החולצה הכחולה שלי, אוחז אותה וסופג לתוכי את הריח
שלך, נותן לעצמי להתמכר לרגע לניחוח הזה. עוצם את העיניים, ואת
שם מולי.
|
חייל נולד והוא מספר. וזה בסדר, כי כולם מספרים.
חייל אוכל את ארוחת הבוקר הראשונה שלו במדבר, ומסביבו מספרים.
חייל רץ בבוץ ושובר את הקרסול, וחבר, חייל, מספר, חובש אותו
בחולצת המדים הספוגה מזיעה שלו וסוחב אותו הלאה על הגב החשוף
|
מהחברה הקודמת נפרדתי בגלל נאד. וגם מזאת שלפני, ומזאת שלפני,
ומזאת שלפני, וזהו, לא היו יותר. נאד קולני באמצע סקס, או סתם
באמצע התכרבלות בפוך בחורף קר, זה לא בדיוק משהו שנשים לומדות
להעריך.
|
זה היה אמור להית הערב שלנו. הייתה לה יומולדת, תאריך שממנו
היא נהגה להתעלם. רציתי להפתיע אותה והתוכניות שלי היו בשמיים:
סרט בדי.וי.די. - משהו של אלמודבר, "יצירת מופת" היה כתוב על
העטיפה, בקבוק יין אדום שבחרתי בקפידה וזר פרחים מושקע.
|
שנה שלמה היא ישבה לידי, אייריס, ואז, יום אחד, היא פשוט
הפסיקה. כששאלתי אותה למה, אחרי בית הספר בפרדס היא פשוט ענתה
"ככה" ופערה זוג עיניים גדולות. היינו חברים טובים אני והיא.
אני חושב שבכיתה ז' בערך הבנתי שאני מאוהב בה.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
איך אתה מרגיש
בני המוכן אתך
לעלות לעולה ?
(אברהם לבנו בן
ה-37 יצחק) |
|
