|
"... and he's got head full of ideas
let me tell you, that you wouldn't believe
and he's got a heart made of pure gold
and something else, many tricks up his sleevs
you might think he's a jester
'cause he'll make you laugh til' you cry
and what else, you better come with your best
if you test him, unless you ready to die...
... first you love him, than you love him not
all the while he just smiles, giving all that he's
got
do you find it in your heart to say he's not what
you sought
do you want me to continue with or what?..."
(you wouldn't believe, 311)
"אמרתי לך כבר, למות יעשה לה רק טוב בחיים" עוד גיחוך "ואני גם
זוכרת אותך אומרת לי שזה לא נורא לשרוף אותה, כי היא לא תחסר
לך... גם, בנוסף, לא היית שם כדי לרסן אותי..."
|
הם התכנסו בשעה מאוחרת מידי בלילה. נוחות לכל המשתתפים, זאת
הייתה העדיפות..............
|
תתארי לך את קמה בבוקר, פותחת את המקרר ורואה מוזות רוקדות לך
על הגבינה, או עושות ג'אגלינג עם האפרסקים והענבים.
|
כל מה שההורים שלי רצו כל חייהם היה שאני אהיה אמריקאית.
|
חשבתי שאם אני אתעלם קצת מהחטאים שלהם, הם יותר יאהבו אותי,
וכמו שאת יודעת, זה לא ככה. בסופו של דבר, למרות שניסיתי גם את
השיטה המיסיונרית של לדאוג לאנשים עם ניסים כדי שיאמינו בי,
וגם זה לא עזר, ויתרתי.
|
"מה זאת אומרת שאת זורקת אותי?" היא שואלת ואני נאלמת דום.
אף פעם לא אהבתי אותה, זה ברור, אני חושבת שסתם רציתי אותה, או
יותר נכון - רציתי להגיד שיש לי אותה. "הא?" היא ממשיכה ואני
ממלמלת משהו לא ברור כמו "זו לא את זו אני."
|
מבטים ננעצים בי, כמו בכל מקום בו דורכת כף רגלי, הפעם המבטים
חלולים, מטרידים משהו. השקט המעיק של המוות מקיף אותי. לא עוד
השקט אחריו אני רודפת בימים כתיקונם. שקט מבחיל, שתיקה של
אי-יכולת ולא של חוסר-רצון לדבר.
|
זה ידוע שעץ הדעת נמצא באמצע של שדה אינסופי. זה גם ידוע
שלאינסוף אין אמצע. שתי עובדות אלו מביאות את מציאת עץ הדעת
למשימה בלתי אפשרית. עוד עובדה חשובה היא - מה שקשה עושים
בקושי, מה שבלתי אפשרי פשוט לוקח קצת זמן.
|
נורא מגוחך גם לראות עד כמה
אתם אובססיביים עם החיים שלי
|
הוא הלך
בשדות בגאיות
רחוק ככל האפשר
מבעיות
|
ולא יעזור, ילד, אם תנסה לצעוק
תחסוך מעצמך את המאמץ, עדיף שתשתוק
העולם דפוק, ילד, העולם דפוק
הוא מסתובב תמיד ואתה כבר שחוק
|
מסתכלים על כל צעד שאני והצל שלי נעים
|
תברחי, כן...
היא אמרה לי או לעצמה
זכרה אותי
כשרצתה לשוב לאדמה
|
אי אפשר להגדיר את זה כדיכאון, אתה לא מרגיש מדוכא.
|
אז רצתי, גם כי רציתי לברוח, וגם כי פתאום רציתי לרוץ. אבל בכל
זאת המחנכת שלי ראתה אותי וצעקה אחרי, לא הקשבתי ורצתי מהר.
יצאתי מבית הספר ונכנסתי לקיבוץ בו בית הספר ממוקם, הגעתי
לאיזה גן משחקים לילדים.
|
|
אל תאמינו לכל
מה שמוכרים
לכם.
רק לנו יש משחה
שתרפא כל
מכאוב.
רק 19.90
בחנויות
המובחרות. |
|