|
הוא לא ייתן לכם לשכוח כשאתם מביטים בשמים
שלעולם לא תגשימו את חלומותיכם. הכוכבים הם בעצם
כפפות לבנות שמשמשות אתכם בדו-קרב בו אתם נלחמים
יום-יום, שעה שעה, ומפסידים שוב ושוב.
[קובי אור על הדיסק של נושאי המגבעת]
אני נוסע. נסיעות הן הנפש
של העולם הזה. נסיעות נשערות לעד.
הכל פשוט: צלע הר ירק ומצמיח עצים ועשב,
ומולו צלע הר צחיח ושרוף שרב,
אני נוסע ביניהם. רוח שמים ורוח הארץ,
רוח נגדי ורוח איתי. אהבה חמה ואהבה קרה
כמו נדידת ציפורים. סעי, סעי מכונית.
(יהודה עמיחי/ הנפש)
אני מבקשת
מהעובר ושב,
הייה לי אב.
|
כדי להפיק צלילים מדוייקים
צלילים צלולים ונעימים
|
אני כמהה רק למילה
טובה ממך
מתהפכת ונהפכת
אמא
|
עדיף לי לכתוב מלצייר
לתחום את עצמי
בצורות קבועות ותבניות
|
דפנות המערה מתפוררות
ונדר של שתיקה רועמת
מעלה דמעות מעל שפתיים יבשות
|
בבת אחת
אתה מביס פחדים
וזורה אותם עמוק
|
מילים נאספות לתוך ראשי
לכדי מכתב ארוך מידי
נוקשות ומתנגשות
|
אורב לי בפינות ומחכה
הופך אותי
והוא צופה
|
|
|
כשהערבים רוקדים
המוזות מקשקשות
בטלפון עם
החברות שלהן
שעות על חשבון
בעליהן המסכנים
שאחרי זה צריכים
לשלם את חשבון
הטלפון המנופח
שלהן וגם לשמוע
אותן מתלוננות
על זה שהן לא
מקבלות מספיק
תשומת לב והן
מרגישות שזה לא
כמו שהיה פעם
ועוד כל מיני
שטויות
פוסטמודרניסטיות
שהן קוראות
ב"לאשה" שגם על
השטות הזאת
בעליהן משלמים
מדי חודש ועוד
הולכים לישון
בסוף עם כאבי
ביצים.
בוליביה. |
|
