[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על ק. קוזטאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ק. קוזטאל היוצרים המעריכים את ק. קוזט
1985




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זכרונות
עכשיו היא שוכבת כצמח שפסק מלגדול, את השירים מהמדף היא הפסיקה
להקריא לי אבל אני משתדלת לעשות את הכל כדי להלחין לה את מיטב
היופי שפעם הכירה.

"איבדתי הכל, בזבזתי את כל הילדות שהייתה לי על משחקי מבוגרים
שהלא התממשו, אני זאת כבר לא אני..."

מכתב
וידעתי שיהיה לי קשה להסתכל לך בפנים
כתבתי לך חלק ממני שנסחב עלי כבר הרבה זמן
אז הרגשתי מעין בושה
בושה מתוקה

יומן
אחרי שהתבגרתי, התגברה והתבגרה תחושת הריקנות.


פעם היה עם מי לחלוק את הבועה הזאת.
היום כולם כבר עזבו.

והפחד הגדול ביותר שלי הוא למצוא את מה שאני מחפשת בקלות רבה
מידי להיתקע בה ולהפוך אותה לעוד שיגרה משעממת.

ייסורים
נפשי, הקבורה תחת אותן בנות נעורים יפיפיות ונועזות שלא מרחמות
על עצמן ומחפשות את המגע האינטימי בין רגליהן הארוכות והחלקות
לבין ידם של השונאים אותן.

כבר כמה שבועות שתכננתי את הנסיעה הזאת.
ישבתי בחדר שלי על המיטה, עם ספרי טיולים ומפות וסימנתי בטוש
מדגיש צהוב זוהר את הדרך לצפון ובטוש אדום סימנתי בעיגול קטן
כל מקום שרציתי לעצור בו.

בסוף הכתיבה נפסק גם הבכי,
וזאת הייתה הפעם הראשונה... הפעם הראשונה של שחרור הבעתי,
ואני מרגישה הקלה, הקלה כואבת.

היום שנתיים אחרי הכל כבר התהפך, המוות עזב אותי קצת, עכשיו
הוא נותן מנוחה, עברתי הרבה מאז שהלכת, הפכתי למשהו אחר,

היא מצאה עצמה בין עננים לבנים, ערומה.
הצלקות מהילדות הנוראה נעלמו והכאבים הפנימיים כבר לא היו
זכורים, רק זכרונות נעימים שגם הם נעלמו כמו שניות שנמשכות
לנצח.


לרשימת יצירות השירה החדשות
זאת היד שלא זזה
כבר אין לה סיבה

נשיות- כמושג להשגת זיון.

אישה שהיא אמא
אישה עץ- שולחת שורשים כדי להחזיק
אישה מאבדת אחיותיה
מאבדת תקווה

אשליות על זוגיות
על אושר ואהבה
על הרגע שהכל מסתדר
אבל בעצם רק נהפך ליותר מסובך

אהבה, שנאה, יללות הכאב
שיגעון, טירוף, חמניות צהובות לחלק
תענוגות גופי שמתמלאים להם לאט
סתם עולם, יופי מושלם

אכזבה
בא והולך,
בא והולך
תעצור.

אני מתפללת - מקווה רק לטוב,
אתה מקלל - מקלקל לי את היום.

גם אם אפול ואשקע
רק בקשה אחת -
אליך
להיבלע

היום הוא מטייל על דרך החצץ
מחר עוד יעשה עליה אהבה

את מרחיקה את הכל ממני,
לא נותנת לזה להתקרב,
ואני כל כך שונאת אותך על זה...
כמה קשה אפשר להיות,
כמה עוצמה בדבר כל כך רך?!

אם תרצה תקבל
ותרצה ותעוף

אינטרוספקטיבי
בתוך השגעון שלי
יש מתג,
אחד כזה שמפסיק הכל ברגע
כאילו יש כאב ואז נעלם.

עיסה אחת של אישיות לא מגובשת
מונחת מתחת לאש יוקדת

נשארה לי סיגריה אחת בקופסת נובלס מקומטת,
והיא, כמוני בודדה מתמיד.

יחסים
האהבה בינינו תהיה לטירוף
מעשים שיעשו שלא יעשו,
בין גניחות לשתיקות לכנות ולשקר
ואז שקט.

לא זנותית
סתם קדושה
לא מופקרת אליך
אלה לכל שאר העולם

ייסורים
מפחדת לחפש את החיים שבך
כי מיד אחר כך אני מוצאת את מותך

תכננתי את הכל, את הרצח המושלם
שברתי קופת חיסכון ויצאתי לאוויר העולם

בוא אלי כמו רוח ים
עטוף אותי קרוב

יחסים
אין לי כבר מה לחפש כאן,
את הכבוד שלי איבדתי מזמן,
אני לא מתכוונת לחכות לו שהוא יחזור בחזרה.

הרהור
להתכרבל בתוך עצמי,
לחלום חלום על כלום.

ומה עכשיו אמא
חורזת עולמי,
כשאת נשארת לקבור אותי?

וליבי,
האם עכשיו תפסיק לפעום
או שתעניק לי עוד יום לעבור?

הפכתי למשותקת,
ואני אדם פראי בטיבעי.
עכשיו - איתך או בלעדיך
אני משתתקת,
מדברת רק לעצמי.

ללא כתב או שוליים ברורים

לעולם לא אדע אם אהבתי
אם ידעתי את השקר בנשימה ראשונה,
אם בניתי עיר של אינטרסים
עם חיות טורפות אדם.

אם בין חופש לתשוקה (הדביקה)
אם בין רגש לבריחה (ממנה)
אז אולי תמצא אותי (מסתתרת)

כל ערב - זיכרונות
סיטואציות שהיו

עוד מעט תדעו כמה אהבתי אתכם
עוד רגע אחד של שתיקה ואז יתפרצו כל ריגשותי, ותדעו.

בחלומות, במעשים, בתוך המשפטים
בנשימה, מתוך שינה ובשנייה של כל גניחה,
אתה בכעס, במתיקות

אכזבה
יש את הגוף, יש את הלב,
תחושה וכאב

אבי
בליבי
אנצור לעד
כל רגע
כל דקה שלא נשכחה
רגע
דמיוני אפילו

הפסקתי להוציא אותך לטיולים
את חזקה מידי ומושכת אותי לכיוונים לא רצויים
ואם הרצועה נקרעת
אז את בורחת לדרכים שאני לא אכיר

אישה מעולם לא הייתי
ילדה שנעלמה עם המתים
בגרות שמעולם לא הכרתי
שנאה לכל כולי תמיד.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
והנה אתה מחכה להזדמנות לפרוץ והחומה שעמדה מולך והצלחת לסדוק
נפלה לרגליך והנה השביל שהיה חסום ושוב מחסום.

ממה פחדתי כל השנים האלה, אם לא ממילים שנזרקו לאוויר כאילו
היו טעות אחת גדולה ונחתו ישירות על לב מקרח שלא נסדק עד הרגע
הזה ממש.

אני מסוגלת לכתוב שעות על רחמים עצמיים

הכנסת לי רגש לחיים שאיבדו כל שמץ של עצב טהור או אושר פשוט,
ואני מרגישה שלמה עם כל מילה, מבט או סתם גיחוך שנפלט.

הנה את שוב מתחילה דברים חדשים ומבקשת ממני להצטרף, אומרת לי
להתבגר ולהתגבר וזה קשה לראות אותך באור הזה.

זכרונות
בראשי עולה דמותך, קול בס וזכרונות מרגע ראשון של להט, אני חשה
אותך עובר עם מבטך על גופי, חוקר. ברגעים אלה של בדידות צורבת
אני רוצה לשמוע אותך דופק על חלון חדרי, מעביר רגל ואחריה יד
מושך את גופך בין מרפקים ושולח חיוך ממזרי.

אני מקווה שהחוסר קשר הזה ימשיך לחתוך בינינו כי עוד איחוד קטן
בין הבעיות הנפשיות שלכן לבין הדיכאון שלי

כעס משתלט על צחוקה של דמעה, והכאב שחשה תוך עייפות מחליש עד
לכדי נפילה, חוסר שליטה, בטלה.

אז לקחתי אותך ואהבתי אותך,
ואם מישהו עשה זאת בעבר
רק אצלי זה התרחש תוך כדי פתרון של משוואה לא פתורה

עוד מעט ולא הגיע לשום מקום,
ואני אומרת את זה בטון של שמחה
או שאולי קצת דרמה לא תזיק כשאני מדברת על לאבד אותך,
כי בעולם שכולו ציניות וחזרה על משפטים
לא כל כך נעים לי להכיר,


לרשימת יצירות הפלסטיקה החדשות
קולאז'
אל היצירה

אל היצירה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
שחור-לבן
אל היצירה

שחור-לבן
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

שחור-לבן
אל היצירה

שחור-לבן
אל היצירה

שחור-לבן
אל היצירה

צבע
אל היצירה

שחור-לבן
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

שחור-לבן
אל היצירה

שחור-לבן
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
אל היצירה

רישום
אל היצירה

רישום
אל היצירה

אל היצירה

אל היצירה

אל היצירה

אקריליק
אל היצירה

רישום
אל היצירה


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
עיבוד ממוחשב
אל היצירה




2+2=5!

פרובוקטור.


תרומה לבמה





יוצר מס' 12145. בבמה מאז 11/4/02 15:10

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לק. קוזט
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה