מעידה עליה אמה שעוד לפני שידעה לכתוב, הייתה מכתיבה
לה סיפורים על משפחה מאושרת ואבא שלא טס לחו"ל כל
הזמן.

בשנת 2001 היא הצטרפה לשורות הכותבים בבמה .
היא תמיד אומרת שיש יש לה תקופות בחיים שהיא פשוט לא
זוכרת. העמוד הזה  בעיקר לה עצמה עוזר לזכור, מי היא
הייתה. וכמה היא שונה היום.



(ולא אני לא תמיד מדברת אל עצמי בגוף שלישי)

בזמנים של קיץ בעצלתיים פסעתי באכסדרה לעברה, היא השמיעה צליל קטן בלא נוע למראי, שכובה אפרקדן, מאפשרת לשיפולי השומן להיפרס על הרצפה. נשכבתי בסמוך לה כך שכפותיה נוגעות ברגלי באופן הדדי, ובניחותא חילצה את אבריה, כך שכף רגלה

לא לגמרי לבד קצרצר אני לבד, לא בזמן האחרון,

לרוץ לפעמים מתחשק לי פשוט לרוץ. לרוץ כל כך מהר, שאני אראה את הגוף שלי משתרך כמה מטרים מאחורי, להישאר חשופה מכף נפש ועד ראש. בלי כלום. ריקה ממחשבות, מתחושות. רק להיות חלל מלא ברגש.