[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ג'סט סמוואן
ICQ 302782697 302782697
אל היוצרים המוערכים על ידי ג'סט סמוואןאל היוצרים המעריכים את ג'סט סמוואן
אוסטרובסקי. אייריש קרים. אורגזמה. וויסקי לימון.
פוליש.
גונ'י ווקר. מרגריטה כחולה. פינלנדיה. היינקין.
דברים שאני אוהב.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
החוד נכנס יותר עמוק לתוך הבשר שלי, וממשיך לקרוע אותו בדרך
למטה.
רק כדי לעלות שוב, בפעם הבאה שאני אגיד שאני לא זוכר.
ממני הם לא יוציאו כלום. אפילו לא את השם שלי.

"לשמור טינה".
"זה ב'למד' או 'טת'?" צעקתי למטבח.
"'למד'" צעקו לי בחזרה.
נו מילא.

אני עוצם את העיניים שלי בלילה בציפייה שמחר אני כבר אוכל
לנשום, וכל בוקר אני קם מחדש ומגלה שהשאיפות והנשיפות שלי
הופכות מהירות וקצובות הרבה יותר.

קראנו לה גולדי. סתם ככה. גולדי.

קראנו לה צ'ואי

קראנו לה מרציפן

קארין. בלי כינויים. ישר ולעניין קארין.
עם א'.

את האמת, לא הכרתי אותה ממש מקרוב. יצא לנו להיפגש ולדבר
לפעמים. ועל זה אני מתחבט כל שניה ערה לאחר מה שקרה עם
הבלנדר.
בלנדר ארור.

שקט רגע. ואז מגיע הצחוק המתגלגל של איתי, והקול הצווחני של
רביד, ותמיד ברקע הקול של נורית. "שוביניסט".

כי זאת תמיד הייתה הבעיה שלנו, בתור יהודים,


לרשימת יצירות השירה החדשות
Do not fear the graveyard dark
Or the closet shadow dim
Fear not lies beneath the bed
But the beast that lies within

ופתאום יש משמעו, ויש אהבה

דמע על לחייה
חוט של אור מירח כחול

האירוניה המתוקה

אינטרוספקטיבי
בסדר

אני הולך עם אחותי בשבילים המפותלים של ירושלים.
פתאום היא עוצרת וצועקת

אינטרוספקטיבי
אחד אחד נפלו מגדלי חיי.
אחת אחת נפלו תפליותי על אוזניים אטומות.

יושב ומחכה
שתבוא סערה
שתעיף ותקח
שתשכח.

אהבה
לרגע אחד קטן, ולא מבוטל,
ירדת מכס המלכות, המזויף,
והושטת ידך מבין הצללים.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני מצטער. אני פשוט לא הטיפוס שקם בבוקר וחושב - אל תדאג -
תהיה שמח.
אני לא הולך בגשם בקור ופוצח בריקוד מפגר של הבה נגילה.

זה צרוב על המסך.
אפילו אחרי שעשיתי backspace.
נדמה לי שכשכותבים משהו וזה מגיע ממקום ממש ממש עמוק-
לא משנה כמה בק ספייסים לוחצים זה נשאר שם- צרוב על המסך.

ואז לאט לאט תזיזו את יד ימין (שמאל אם אתם שמאליים) ותרגישו
שם משהו. לא ברור בהתחלה, אבל זה בהחלט כבד. זה רובה. עכשיו
תרימו אותו לאט לאט ותכוונו ממש בין העיניים של החבר שלכם.
ותלחצו חזק על ההדק. פעמיים.

ומה אם היא אוהבת אותו, ותעשה הכל אבל איפשהו בפנים עדיין קשה
לו? זה כבר בטח לא נחמד.

אז מה עושים? סוחבים יום יום. עוברים כל שעה ושעה ומתמודדים עם
זה

אני לא אוהב אתכם בכלל

אני הולך לחלון ומסתכל החוצה ובוכה.
למה לא נכנסת לכאן?

איבדתי את זה.

אני די בטוח שהיה לי את זה בנקודה מסוימת, אבל זה ברח לי.
עצוב לי על זה שנעלם ממני.
הטוהר, היושר, התמימות. האהבה.

אני נודר נדר שזה יהיה המונולוג האחרון שלי.
נמאס לי כבר, ואני לא יכול לעשות את זה. כל פעם שאני פותח את
הראש ומנסה לדבר חלק ממני לא חוזר חזרה.

הוא היה משורר. רק שהוא לא כתב שירים.
הוא כתב את חייו. בזיג זג.

אני שונא סימני שאלה.
כל פעם שאני רק חושב על אחד אני משתגע.

בזמנים כאלו, אני חושב שכל אחד מאיתנו צריך לעצום עיניים
ולנסות לדמיין את המצב היותר גרוע. את זה שכולם מדברים עליו...

אינטרוספקטיבי
ונכון שתמיד אומרים שלדבר עם אנשים אחרים עוזר? - אז הם טעו.
כי אני חושב שזה הכל מיתוס.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
לפעמים אני מתחנן לעצמי עמוק עמוק בפנים, לצאת החוצה ולהראות
את עצמי. את כל כולי.
יש כל כך הרבה שאתם לא יודעים. כל כך הרבה מחשבות ותהיות, וכל
כך הרבה דברים חכמים ומצחיקים שהייתי רוצה לומר לכם.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
שחור-לבן
אל היצירה




החיים זה כמו
תשע מעשרת
הדיברות - לא
ישים.


תרומה לבמה





יוצר מס' 12225. בבמה מאז 15/4/02 20:47

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לג'סט סמוואן
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה