|
ג'אסט מי זו רק אני, פשוט כמו שזה נשמע. אני סתם
אחת, עדיין בטווח שנות העשרה שלי ועדיין חיה עם
ההורים. סתם אחת שעדיין אף אחד לא הצליח לרדת לסוף
דעתה. סתם אחת שעדיין לא הבינה את משמעות החיים,
למרות השעות הרבות שהעבירה בניסיון לחשוב בנושא.
סתם אחת שחייבת שמישהו יקשיב לה, חייבת שיהיה לה עם
מי לדבר ולחלוק את התהיות שלה עמו או שאחרת תשתגע.
סתם אחת נורא תלותית בתגובות של אחרים, סתם אחת
שמחפשת אהבה ולא מוצאת. סתם אחת.
כן, אני סתם אחת, לא מישהי מיוחדת. סתם אחת עם
מיליון ואחת חלומות, ואפס החלטות בקשר לעתיד שלה,
שמתקרב יותר מידי מהר לדעתה. סתם אחת שמרגישה שהיא
מבזבזת את הזמן הקצר שיש לה בחיים על שטויות במקום
על מטרות נעלות. סתם אחת שעדיין לא הצליחה להבין
בדיוק מהן המטרות הנעלות שהיא אמורה לעסוק בהן (מה
שבאמת מקשה לעסוק בהן), רק יודעת שזה לא מה שהיא
עושה כרגע. סתם אחת שתשמח לשמוע אם יש לכם הצעות
בקשר למטרות הנעלות או בכלל, כי אין לה משהו יותר
טוב לעשות, כפי שכבר נאמר.
וואו, כתבתי את זה מזמן. מוזר להסתכל על זה עכשיו,
מוזר מאוד. כמו להביט במראה ולראות בבואה צהבהבה
מלפני שנים רבות... אולי זה לא היה כל כך מזמן, אבל
ככה זה מרגיש, בכל אופן...
הייתי הצעירה מכולם. חבריי לעבודה היו כאלה שחיו חיים מרים,
עצובים. אנשים שהתאבדו בשואה, במלחמות. נשים שבעליהן היכה
אותן. סבים שילדיהם נטשו אותם. סתם אנשים שהרגישו שאין להם
מטרה בחיים, שממילא הם בוכים ברוב שעות היממה. אז למה לא לנצל
את הדמעות שלהם למשהו מוע
|
אפילו פרור הבייגלה שנשאר תלוי בקצה השפה שלו לא הצליח להאמין
שהוא הולך לעשות את זה, שהוא באמת יעיז. סוף סוף הוא יגמור עם
זה, הגיע הזמן. אחרי מה שהיא עשתה לו, הוא כבר מזמן היה צריך
לעזוב אותה.
|
מתגלגל ברחובות, קליפתו משתפשפת ומבהירה אט אט, האבטיח התבונן
בחיים. כל הטוב והיפה שבעולם, ילדים צוחקים, משחקים בפארק,
מתיישבים על שמיכת פיקניק עם משפחתם... פותחים קופסא שקופה עם
משהו אדום וירוק שמבצבץ מתוכה. רוצחים.
|
ברור שקינאתי, בשבוע וחצי שהכרנו התקרבנו המון, והתחילו להיות
לי רגשות כלפיה. הרגשתי מוזר, כאילו כל מיני חלקים של פאזל
משונה למדיי מתחברים זה לזה. הבהייה בבנות כיתתי, האופוריה
אליה אני נכנסת ברגע שאני מריחה את הבושם שלה... כדאי שאני אגש
לעברה ואתערב בשיחה.
|
אני יושבת על הדשא הרטוב, ואפילו שהשקיה הוא בטח לא צריך, אני
משקה אותו בדמעותיי. זה היה כל-כך קצר, כל כך לא מספק. העכביש
הראשון שלי, האהבה הראשונה נשטפה לי מול העיניים.
|
"עזבי, לא משנה. את צודקת, זה פשוט לא אפשרי. למי בכלל אכפת מה
קורה בצד השני של הקשת?" שאלתי בחיוך מוקצן, מתקרב עוד פעם אחת
לנשק אותה, והפעם הנשיקה נמשכה קצת יותר משניה וחצי ולא נקטעה
באמצע כמו הקודמת. היא מנשקת כל כך טוב, החברה שלי. הכנפיים
שלה מתנפנפות ככ
|
הגעתי לגבעה קטנה באמצע שומקום, עם מלאאאא פרחים שחייכו אלי
בכל הצבעים. טוב, אולי לא כל כך הרבה פרחים, וחלק היו נבולים.
אז נכון, היו קצת קוצים. טוב, היו הרבה. אוקיי! בסדר.... היו
שם כמעט אך ורק קוצים וגם קצת שאריות של כלניות, ודברים שהיו
פעם חמניות קטנות.
|
היא אמרה לו לא
והוא אמר לה כן
היא אמרה לו לא
והוא אמר לה כן
אבל היא כבר ידעה איך זה ייגמר
|
שיר לתו הבודד
לתו שמרגיש שמשהו לא נכון כאן
שמישהו מזייף
שיש טעות גדולה בנעימה המובילה
|
שתי שניות וחצי. שתי שניות וחצי של מחשבות, מחשבות שהובילו
אותי לשום מקום, לשום מסקנה. שתי שניות וחצי שבזבזתי, כמו
שאבזבז את שתי השניות וחצי הבאות, ואת הזמן שיבוא אחריהן.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
במה חדשה.
ביליב איט?
יו בטר ביליב
איט.
אפרוח ורוד,
ביליב איט
אור נוט. |
|
