|
 עשב רך,תלתלים זעירים של ירוקת,טיפות מים גנוזות בין העלים
השבריריים/ריחו של הגשם הספוג באדמה הפורייה/נזכרת/אותו עץ,עץ
עבות שנדמה שהיה שם מאז ומעולם/אותו שביל המתפתל עם הנהר
הקוצף
האם הגעתי לכאן שוב/האם העזתי לדרוך באדמה המכושפת שלך/האם
האור חוזר/תמיד היה |
|
|
בן לאדן, מה
לעשות, יוצר
אצלי הרבה יותר
אמפתייה מאשר
ג'ורג' בוש
הקטן. תודו שגם
אצלכם.
ככה זה עם
תימנים.
אחד בוש ונכלם |
|
