| 
    
    
	
      
 
 
 
 
 
 כך יברך הוא את ילדי מקדשיך 
כך ישמור על כל צלילי פעימותיך  
 |  
 שנים עוברות סתם  
בלי כל החלטה, שפויה  
סתם כך את עוברת  
 |  
 הסוף אולי טוב 
עננים שטים מעל 
מול כל העולם 
כעלה נידף ברוח 
אני הולך על חוט דק  
 |  
 יונק פחד וייאוש מבלוטות שמחה נמקים, אולי 
מיתר מים כמו פרחים בשלולית טובעים.  
 |  
 ברק תשוקה כהלם קרב מגיח  
ליל אהבה על פרוות שטיח  
בחורבות עיר ושמה רפיח  
 |  
 והימים נולדים מחדש 
עטופים זיכרונות שנשרו ונפלו  
השמש כמו חלבון ביצה צהבהב  
נושק לפסגות תלים רחוקים  
 |  
 הרהורי סוף הלילה  
זהו סוף העולם 
על סף התנגשות  
מעל סף הכאב  
שירד כבר מזמן  
 |  
 גם אני לא מאמין  
לדברים שכתבתי  
לבנאדם שהייתי  
ולעולם לא אחזור להיות  
 |  
 זמן זה כל מה שיש לי  
עם שוטטות במפגש לילי  
הביאו לי את הגעגוע  
שמקרקר בבטני  
 |  
 יש לי יותר מחמישים אלבומים  
ועדיין אני שומע רק חמישה  
אין לי אהבה כבר עשרים ואחת שנה  
ועדיין אני מחפש אותה  
 |  
 עד שהגעת אליי והלכת לי  
כאילו כלום כאן לא קרה  
לילות שלמים ללא טל  
סתם כך, עוברים  
 |  
 עומד אני מעל ביתך  
דומע מעל הקבר  
 |  
 לעת ערב שלושה ישבו 
מול ענני סרטן גבוהים  
 |  
 אולי כדי להשאיר תפילה אחרי לכתי  
חסרת שם חסרת מען  
כותב על שקיעות וזריחות  
מיפה את נוף יומי  
 |  
 ירח מלא מחמם את גבי 
מטפס על ההר 
עולה על השביל 
מהלך בכבדות 
הלוך הלך אנוכי 
הלוך הלך אני  
 |  
 אוויר קר מתוק מריקבון דת מטריף את דעתי 
ואת אינך יודעת שאת אהובתי  
 |  
 אוויר קר מתוק מריקבון דת מטריף את דעתי 
ואת אינך יודעת שאת אהובתי  
 |  
 עננים כבדים  
נחלים אקראיים  
אהבות נושנות  
בביתך החום  
 |  
 בין אם אני שייך  
בין אם אני הבן שלך  
זה לא אכפת לך  
עיר במבול טובעת   
העיר שלנו בחורף דומעת   
עיר אהובה  
 |  
 חוזרים ביחד  
למוצב שריון הצב  
מורידים  
את הזקן מהפנים 
את אבק הנעלים  
מנקה את הצעצוע  
חוזר לישון שוב  
 |  
 כמו חתולה מנומרת 
שמלקקת פצעה פתוח 
את יושבת ערומה וערמומית  
 |  
 מקדקודה הלבן של הארץ 
צופה אני צפונה 
על עבר קו היורים  
 |  
 מקלף את בגדייך בסכיני ידיי  
זעת יומך ניגרת באפי  
שט בין מעיינות אישה  
 |  
 לילה יורד שוב 
יורד על העיר הזאת  
ושוטף בסגול  
כך ללא קול אני נופל  
נופל אליך נופל  
 |  
 יצאתי לקרב לא מוכן  
ואת כבר ביצרת את חומותייך  
לקח לי זמן לסגת ממך  
 |  
 בשקט בשקט בין הרעש הלבן    
אני עוזב לברר איכן אני נמצא  
 |  
 האושר בא בגלי זעם 
חולף מהר לפני צאת הנשמה  
 |  
 
 האם את מחוכמת?  
תמשכי את תשומת לבי לאורך זמן?  
תדעי איך לא לכבות אותי?  
 |  
 
 
 
 אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות) 
 
 |    
   
        
          | 
                
 כולי תקוה שזה 
יגמר מהר 
 
 
 
אדם אקראי שמודד 
את חומו בפי 
הטבעת  | 
         
       
  
 
 
	  
      
  
 
 
  |