|
שלומפלדור היה אדם מאד סימפטי... ולעניינינו. יולין
הקטנטנה נולדה לה בשנת 1988 (ולא, היא לא משתמשת
בסמים, היא נגד סמים) מהרגע שנולדה התחילה הרפתקאה
של חיפוש עצמי. אנו נעקוב אחרי יולין במסע למציאת
ה'מקום החם בלב' שיש לכל אחד אצל מישהו מישהי או
משהו. ולא, לידיעה כללית, היא לא אוהבת שומדבר
בעצמה.
לשלומפלדור היה סוף טוב כמו באגדות - הוא מת.
היא היתה ילדה עם יופי תמים שכזה, שיער בלונד, עיני איילה
ופרצוף חייכני. האופי שלה לעומת זאת היה פרוע וציני. הוא היה
אחד עם שיער ג'ינג'י. כמה אנשים כבר רואים עם שיער ג'ינג'י
מקורי? וכולם ידעו כמה ששיער ג'ינג'י עושה לה את זה.
|
הגשם נטף בחוץ כמו כועס על השמש שתפסה כל כך הרבה שעות בשנה.
זה היה היורה. דנה לקחה את הדפים ביד אחת ואיזו מטריה ישנה ביד
השניה והחליטה לאזור אומץ ולצאת החוצה.
|
כשביקשו ממני לקרוא את החיבור שכתבתי בכיתה, אף אחד לא ידע שזה
סיפור אמיתי, עם רגשות אמיתיות. אז בעוד אני קוראת, מנסה לא
להיתקע על העיניים של אף אחד. כולם מסתכלים עלי במבט של זלזול.
עשיתי את עצמי, כאילו אני לא מייחסת לזה חשיבות שהם חושבים
שהחיבור שלי חרא
|
זה התחיל בעודי עומדת על המזח איפהשהו בצפון פלורידה. זה נגמר
בשאלה מצחיקה ולא קשורה עד כדי גיחוך.
|
הוא לא בן אדם יפה. הוא גם לא בן אדם מכוער. אבל כשאני מסתכלת
עליו נהיה לי חם בלב. כשאני שומעת את הקול שלו אני מחייכת.
כשאני רוצה להיות, אני מסתכלת עליו. וכשאני רוצה שיהיה, ואני
רוצה, אוי, איך אני רוצה, אני עוצמת עיניים
|
|
|
שבי: דודו, אתה
רואה אותי?
דודו: לא
שבי: זה כי
הסמים מחקו
אותי..
שבי בשלב ההכרה
של הגמילה. |
|
