|
השכם וערב,
כך שומעים אותם אומרים
ולא תעלה על דעתם שאחד הם השניים
|
ואם יש שם בחוץ אחת,
שדמותי עולה בדימיונה
באושרה, לבדה בין הסדינים
ואם יש שם כבר אחת
|
לסחוב את התוצר הלאומי
ולארוז אותו יפה בשקיות
לעבוד בשביל ביצה ובשביל תפוח
ולשלם על כל הטעויות
|
ופקעת התלתלים שנחה לה בחיקי
שצרור אל עיני תכלת בהירות
ואל קול של מאה פעמוני סליחות
ישחרר אותי מכל הנדרים
|
מאחורי כל גשר
ששרפתי
נותר כפר יתום ללא בנים
|
האהבה בשבילי
כמו האלוהים,
תמיד נשארה לי בסודיי סודות
ועל כל מוסר ופחד
את שמה המפורש לא העזתי לבטא.
|
כמו תאונה בחורף, כמו ברזל קר
כמו לב האדם
|
לפני שהיה לי פארק לאומי רטוב
ולפני שהיו לי לילות בריח של חרוב
הייתה לי ילדות קטנה בשלג
|
ותסלחי לי,
תסלחי לי ילדה
תסלחי ליהודי נודד
להיות נע ונד נגזר עליי
להתפורר אל קצוות תבל
|
כפי שהשמש זורחת
כמו שהמטר נמטר
כזה פשוט
זה לא כזה פשוט
|
ואני עמדתי בטור לאיזה עניין של יומיום
שהסריח מפחד
מול פקיד קבלה חיוור
שכרסם עפרונות.
|
מעשה בילדה
ששבתה את לבי במכמורת
מול חופי דרום העיר
בצלו של מסגד
|
אתה זה שקמת עלי להורגי
בכדי להלום לנסיבות
ואני הקם בך,
במחתרתיות
בנסיבות הכי פחות הולמות
|
כשהשמיים שמעליי לוטשים שיניהם
באדמה שמתחתיי
אני מרגיש עצמי
רך במקצת יותר, שם ביניהם, באמצע
|
כעט אנחנו בני חורין
והבחירה היא בידינו
לבחור בין פפסי לבין קולה
בין לויין ולבין כבלים!
|
ואויב מר,
מר אויב,
הזמין אותי לתה ועוגיות זנגוויל
ובין פוליטיקה וכדורגל הוא מדגים,
|
אני קראתי לך באנאלית,
שלשיטתך צל הרים כהרים,
שתמכרי בעבור פרסומת שיקרתי של גן-עדן
כל פיסת שמיים כחולים.
|
ושם באפלולית
ביני ובין עצמי בלבד,
כי אין כאן מקום לאלוהים
בשקט לבקש סליחה
|
ויעזוב אדם את אביו ואת אימו
וילך אל אשתו,
ויהיו לבשר אחד,
לחופש נולד.
|
הלכתי עד שהגעתי לים.
והתישבתי בקצה המזח
הרוח קרה והגלים מלוחים
|
והיו ערבים שהיו לבקרים
והנה היום השישי בא לו במפתיע
הרי הוא לו קשה מנשוא
מחום הקיץ וממחלה שהחליטה להפתיע
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
והיום אוכיח את
אי קיומו של
אלוהים:
יהוה יהוה יהוה
יהוה
אלוהות מלאה בקש
וגבבה
אלוהות מסריחה,
אלוהות עלובה
אלוהות גמדית
וחולה בזיבה
אם אלוהים היה
קיים, הוא לא
היה נותן לי
לדבר עליו ככה,
נכון? אז זהו. |
|
