|
השכם וערב,
כך שומעים אותם אומרים
ולא תעלה על דעתם שאחד הם השניים
|
ואם יש שם בחוץ אחת,
שדמותי עולה בדימיונה
באושרה, לבדה בין הסדינים
ואם יש שם כבר אחת
|
לסחוב את התוצר הלאומי
ולארוז אותו יפה בשקיות
לעבוד בשביל ביצה ובשביל תפוח
ולשלם על כל הטעויות
|
ופקעת התלתלים שנחה לה בחיקי
שצרור אל עיני תכלת בהירות
ואל קול של מאה פעמוני סליחות
ישחרר אותי מכל הנדרים
|
מאחורי כל גשר
ששרפתי
נותר כפר יתום ללא בנים
|
האהבה בשבילי
כמו האלוהים,
תמיד נשארה לי בסודיי סודות
ועל כל מוסר ופחד
את שמה המפורש לא העזתי לבטא.
|
כמו תאונה בחורף, כמו ברזל קר
כמו לב האדם
|
לפני שהיה לי פארק לאומי רטוב
ולפני שהיו לי לילות בריח של חרוב
הייתה לי ילדות קטנה בשלג
|
ותסלחי לי,
תסלחי לי ילדה
תסלחי ליהודי נודד
להיות נע ונד נגזר עליי
להתפורר אל קצוות תבל
|
כפי שהשמש זורחת
כמו שהמטר נמטר
כזה פשוט
זה לא כזה פשוט
|
ואני עמדתי בטור לאיזה עניין של יומיום
שהסריח מפחד
מול פקיד קבלה חיוור
שכרסם עפרונות.
|
מעשה בילדה
ששבתה את לבי במכמורת
מול חופי דרום העיר
בצלו של מסגד
|
אתה זה שקמת עלי להורגי
בכדי להלום לנסיבות
ואני הקם בך,
במחתרתיות
בנסיבות הכי פחות הולמות
|
כשהשמיים שמעליי לוטשים שיניהם
באדמה שמתחתיי
אני מרגיש עצמי
רך במקצת יותר, שם ביניהם, באמצע
|
כעט אנחנו בני חורין
והבחירה היא בידינו
לבחור בין פפסי לבין קולה
בין לויין ולבין כבלים!
|
ואויב מר,
מר אויב,
הזמין אותי לתה ועוגיות זנגוויל
ובין פוליטיקה וכדורגל הוא מדגים,
|
אני קראתי לך באנאלית,
שלשיטתך צל הרים כהרים,
שתמכרי בעבור פרסומת שיקרתי של גן-עדן
כל פיסת שמיים כחולים.
|
ושם באפלולית
ביני ובין עצמי בלבד,
כי אין כאן מקום לאלוהים
בשקט לבקש סליחה
|
ויעזוב אדם את אביו ואת אימו
וילך אל אשתו,
ויהיו לבשר אחד,
לחופש נולד.
|
הלכתי עד שהגעתי לים.
והתישבתי בקצה המזח
הרוח קרה והגלים מלוחים
|
והיו ערבים שהיו לבקרים
והנה היום השישי בא לו במפתיע
הרי הוא לו קשה מנשוא
מחום הקיץ וממחלה שהחליטה להפתיע
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
אבל אין חוק
רביעי של
ניטון!!!
מחתרת הפיזיקה. |
|
