|
שלום לכולם,
אני בת 21 והתחלתי לכתוב מגיל 5 בערך...
פעם זה היו שירים וסיפורים קצרים. מכיתה ט התחלתי
לכתוב עלילות ארוכות יותר שבאות מהדמיון ורק בכיתה
יא גיליתי שיש לזה שם - פנטזי.
העברית שלי עדיין בעייתית והספרים הם תרגום מרוסית
ולכן אני אשמח לכל ביקורת גם ביקורת רעיונות וגם
בעיות תרגום ולשון.
פתחתי את עיני, קמתי מהמיטה הלבנה ועשיתי סיבוב בחדר. הלובן
נכנס לתוכי, רוצה להבטיח לי שקט עולמים ולתת לי לשכוח. אבל אני
לא אתן לו. אעבור גם את המבחן האחרון. אוכיח להם כי גם עכשיו,
אחרי שנשארתי בלי בית ובלי חברים, בלי כל דמות אנושית לידי
|
החושך באולם, האור המוזר המרצד על הבמה, הריחות השונים וידיים
חמות של האחים שלי. ידיים קטנות שאני הייתי צריכה לחמם, ידיים
שתמיד הושטו לעברי כשהם היו זקוקים לעזרה. כשצפיתי בהצגות
הרגשתי שאני אזכור אותן לעולם.
|
אחרי לבטים רבים החלטתי לענות ועזבתי את בעיית הפנייה. ניסיתי
פשוט להיזכר בך, בביתך, בחצר מסביב.
ואת יודעת? נזכרתי בהרבה דברים.
|
אתה דומה לאותו ילד - אחינו שמת טרם נולד
דומים אתם ושונים
הוא מת - אתה בחיים
|
תן לי לספר כיצד אני אוהבת אותך
ואם הרגשתי היא לא אהבת אמת
אז אני לעולם לא רוצה לאהוב באמת
ורק לא - לאהוב כמו כעת
|
אהבה כמו זאת, אהבה בסרטים
היא יפה וכולה חלומות נוצצים
אך אני איתך לא בגלל פעימות
בשבילי אהבה אינה חלומות.
|
פעם אש בערה בינינו
העולם היה שלנו, של שנינו
מאוחדים באושרנו, עפנו אל השמיים
אני חזקה - ושנינו כפליים
|
אין לי מילים לתאר הרגשה
הרגשה שנולדה מהיחס שלך
|
פס של בד
חתיכת ברזל
ולמילים "אדם" "חבר"
אין משמעות.
|
כשהיה ברגע הקשה ביותר בחייו, דריניאן נעזר בקול של בנו שטרם
נולד כדי להינצל ממוות ולהביס את אויבו. ילד זה, שגבר על
מכשולי הזמן כדי להציל את אביו, אצר בתוכו את הכוח להשמיד את
כל העולם. חיי כל היו תלויים בבחירתו.
|
|
|
רק במילון המילה
מוות כואב
וממושך מופיעה
לפני המילה
סלוגן |
|
