|
היא רקדה על פני השטח החלקים
מסתובבת, כולה מנצנצת
באור השמש החמים
היא החליקה על העור,
מצטרפת ומסתחררת עם חברותיה.
המסע היה ארוך, ובסוף נשארה לבדה,
כאשר, לפתע, הגיעה לאדמה.
החום של אדמת הטבע הרגיש נעים על גופה הרך
וכך נספגה אל הנוף, אותה טיפת מים בודדה.
אני כאן עומדת
ונשמתי מתאבלת
|
כשהלב מחמיץ פעימה
כשהשעה הופכת דקה
כשהיום הופך לחלום
והשמש צוחקת
|
ראשה מונף אל על בגאון
ותוי פניה היפים צבועים ביגון.
נשמתה מתפללה להבנה,
הכרה, אהבה.
אך כמו ה...
|
|
|
"הוא לא בוטח,
וגם לא מתגלח"
התייחסות נוספת
לאשכנזי צעיר |
|
