[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ג'וי פילד
By Alfonse Mucha


תמיד מתגעגעת לחורף.
גם בחורף מתגעגעת לחורף.
המילים בשבילה הן מכחול אשר מצייר את העולם המוסתר
והטעון שלה. כן, גם לה כואב לפעמים למרות שהיא
מחייכת רוב הזמן. גם בשמיים שלה יורד גשם.
ברגעים שהיא מוקפת אנשים מתערבבים ומתערבלים בראשה
צבעים כמו על פלטה. ברגעים שהיא בגפה ושקט מסביב היא
תעזר במכחול שלה ותאמת את קיומה עם הדף.
כן, משנכתבו המילים היא עובדה. היא כאן וחרוטה על
הדף לתמיד. היא אלמותית ונצחית, ואפילו הגשם שאולי
ידלל את האותיות לא יוכל לומר לה אחרת.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אינטרוספקטיבי
הפעם אני סופרת. יש 67 צעדים מהמקום בו אני מתחילה לחשוב על
פרידה לבין הפנייה אל הרחוב שלך, בה אנחנו נפרדות כשאנחנו
הולכות יחד, בדיוק כמו עכשיו. וזאת תמיד אותה נקודה שבה אני
מבינה שבצעד ה-68, הראשון אחרי הפנייה, ילווה אותי רק הצל שלי,
והאפלה הפנימית המצלה ע


לרשימת יצירות השירה החדשות
עצב
עושה רושם שזה גשם אחרון.
אל לי להאמין בזה.

מצב
מגיע אותו נהר מלוח.
לאו דווקא של עצב

בדידות
והלבד עוד ממלא בשקיפותו
את החלל הריק בין ארבעה כתלים.
אך אינו מורגש.

חרטה
מה היית אומרת למישהו עצוב
שהעצב שלו מוצדק?
שאלת.

מקום
זיכרון אלוניך נשטפים באור צהריים, אור שמש
זיכרון גבעתך הניתזת מטר חורף קל
לא יניחו היום, לא הניחו גם אמש

תחושתי
מעודדת נפש ממוטטת
כשם שמיטה מוכרת מקבלת
את פניך בשובך הביתה.

גורל
אך הוא טרוד וחרד על אף שעורו סומר -
כי דרכם של דברים להיגמר.

מינימליסטי
לבד.
לבדה.
לבדי.

יחסים
מחכה לדממה שתמסגר אותנו,
למבט המוכר של אישי האחד.

תחושתי
אני אבן בדרכך, חולף על פניי.
ואולי למעשה אתה אבן בדרכי.

עצב
גם בגשם לא הצלחתי לבכות,
אפילו בגשם, שהדמעות נחבאות בו.
כנראה שזה לא יקרה אף פעם.

מצב
כי עצב ממוסס צבע.

יחסים
אחרי חיבוק מפתיע, משתוקק - מילים כנות.

אהבה
הכיסאות צמודים מאד,
אני האחראי לדבר.
אך לא יועילו הכיסאות שאצמיד,
כל עוד הלבבות לא ייצמדו זה לזה.
מעצמם.

יחסים
כמה התגעגעתי אלייך.
אל השתיקה שלך.
אל העצבות שלך.
אל הייאוש שלך.

הייקו
והאביב ישוב לגן

וידוי
אני קוראת לך אדם,
כשמו של הגבר הראשון עלי אדמות.
טהור וראשוני כל כך.
אני לא יודעת את שמך.

אודה
וכל תאייך מקשיבים לי
עת ייסחט לבי במכבש-היום

מצב
הנה כאן פורצים סודותי
ונצרבים בשמיך

בדידות
אך בכיתי בעיקר בגלל כל מה שאין.

כאב
גשם של נוצות
חורך תלתלייך
משחיז סכינו המעודן

כמיהה
ומתגעגעת ליום בו יגיע אליה
גבר מברזל מפוסל וחזק
שעיניו מייפל סמיך ואדום.

אהבה
אני זו אני - לא הרבה, לא מעט
מדוע אינני יכולה אותך לאהוב?

מינימליסטי
אם רק היית אומרת
את האמת

מצב
לצרוב על גלגל הבוקר מפתחות

גן עדן
אני פה. בסדר.
אל תבכי.
אל תפסיקי לבכות

אהבה
והכל כי חלפת מולה, יורה בעיוורון חצים מורעלים
והיא רוקדת ולחייה שושנים צועקת ארגמן

יחסים
רק הבל ושקר ידעו שפתיך לומר לי
בלי משים הוספת לנו עול על עול
עת הגיע הסוף הרגשתי שמר לי,
אך הפרידה באה אותנו לגאול.

הייקו
אל תירדמי לי.

יחסים
בשתיקה
נאמרו כל המילים כולן.

כמיהה
מי אתה בעצם?
מקום שלא הכרתי
או שבדמיוני הכרתי עד כדי כאב,
והים גואה לחוש את צעדיך על חופו.

יחסים
ואתה פוסע
בחופי הריקים
מאדם

תחושתי
נדמה שאני לגמרי לא מכירה אותך
כשאת עטופה בערפל.
ברגעים כאלה אני אוהבת יותר, מחדש.

תחושתי
גשם ראשון ירד אתמול
וכאב האהבה שקמלה
אז נמס לו.

הייקו
דהירת סוס, שביל לח

אהבה
ונדמה שלבו הוא הלוחש אהבה באוזנייך
אך את זוכרת תוך אימוץ מילותיו
כי לעד תוכלי להביט בעולם רק דרך עינייך

הרהור
האיש ההוא
שגרם לה להיות בחושך נוכחת

אכזבה
אל תבטיח דבר
שאינך מסוגל לקיים.
אתה לא יכול לתת
את מה שאין לך

הייקו
מזכיר את בכי-האתמול

ערפילי
וזיכרון אחרון בים מתערבב
ולא מותיר גם למה להתגעגע.

יחסים
הים הזה, שגואה לא פעם בין אנשים
מעלה מתוכו סוסי קצף רתומים למרכבות

מצב
עוד
יום עבר
משוח בורוד
אך נטול אהבה

ערפילי
ואני מציירת לי
זיכרון במכחול,
בשביל לא לשכוח

בדידות
כל כך
הרבה
אנשים
זרים
באותו החדר.

עצב
לא ארגיש עוד חשופה, עירומה, לא אזכור
שתחת השכבות הכאב המוסתר מתגבר.

טבע
את, כל כולך, כשדה חיטה:
שיערך הזהוב הקלוע - אלומת שיבולים
וכשאת בבריות שמולך מביטה
עינייך בורקות כשמי קיץ תכולים.

מינימליסטי
אך מה יקרה ביום שאחרי?

ערפילי
יערך -
תועה.
תוהה.
טועה.

הגות
ירח,
רק אותך השכלתי להבין
ביום של קור
ובעת חמסין.

צמד שירים
הצטנפי בצעיף הפרוותי, שועלה,
ובשלג רוצי איתי מפה
אל היער

בדידות
מפנה מבטי הדואב לעוד רגע קצר -
ואין איש בשער

בדידות
כמוני הורד -
מה יועילו עלי כותרתו האדומים
אם אין אדם מתקרב להריח הבושם

יחסים
לא תביני את מה שעוצר אותי מלכעוס עלייך
ולבכות אלייך. מולך. בגללך.

יחסים
הלילה לבן כשהוא בלעדיך
והבוקר שחור בלכתך.

תחושתי
נחנקת
בלי אוויר ובלי שמש

הייקו
דום השלג תחתייך

ערפילי
כפתיתי שלג הנלטפים בידי ענפי דובדבן
דמעות הלילה מרוככות בקצות ריסייך.

מינימליסטי
כך שבעצם
אנחנו שוות.

הגות
הכל מטאפורה למשהו אחר.
ואני יכולה להפוך כל רגע לשלם ולמשלים אינסוף רגעים אחרים.
כי כל דבר יכול לעמוד בפני עצמו, אבל גם לשקף כל דבר.

געגוע
אנו רחוקים וגעגוע חובק לילותיי.
בינינו מפרידים
יותר מדי צעדים,
יותר מדי.

שואה
הם הלכו כצאן לטבח,
אומרים,

הייקו
פוצעת את האביב

כאב
אתן לחושך לסמא,
אולי הקור שבחוץ יגרה את עיניי
והדמעות, נחל אכזב, ישובו לזרום.
הנה, חורף שולט בכל.

חרטה
מילים שאמרתי מוצאות את דרכן למות
אך זכרן אותך וודאי לא עוזב.

יחסים
לבבות נמסים בחום המדורה
ועם מנגינת המיתר משורים הסודות.

תחושתי
ובשמים ינדדו עננים אפורים ותפוחים
מרגיעי לבבות מוכי צימאון.

ייסורים
כבלתי עצמי בודדה בין גדרות התיל
חנוקה בזיכרון ימי התשוקה הסמוקים

ערפילי
בגשם הזה הסמיך
נשטפים העלים
ככתמים של צבעי מים

חרטה
רק עוקצנות הפיקו שפתיי
מילים חדות כחרב מלובנת
לא רצית לפרש אותותיי
ועל פנייך נותרה הבעה מאובנת

יחסים
וכמוה גם הפרידה.

כמיהה
אך כה חזק נעולה דלתך
וכה צרים חורי הרשת.

כמיהה
וככל שהורווה צימאון השדה
כך טפח צמאוני ולא נמצא לו מזור

אהבה
ציפור השיר מזמרת
אך תשפד עצמה על חוחי הורד.
תדמם עד אובדן הכרה.
במהרה.

תחושתי
אל תיבהלי מהמבט העצוב.
אל תאמרי דבר.

כמיהה
כשם שקיר ביתך
הוא מגן ואיתן
אך גם ברור מאליו
כך אני בשבילך.

תחושתי
היו רגעים שהשתיקה שלך דיברה איתי
והמילים שלי שתקו איתך.
וכשהידיים הפכו לפקעת אחת מול הקור
כבר לא הבדלתי בין אצבעותיי לאצבעותייך.

תחושתי
ובגנך נשארות רק פקעות הרקפת לבדן,
כי פרחים חדשים לא תוכל עוד לשתול.

כאב
והים שוצף
והים קוצף
ומשתיק אנחת לענה.

מצב
הסתיו הזה, נושף בחלילי-הרוח בחורשות
משכר את עיניי במערבולת אדום וחום
עת משליך העץ את עליו מעליו
והוא הכי הוא בעירומו.

ערפילי
הרחוב נצבע באדום ובחום
ועלים נערמים בשוליו.
רוח הסתיו במזגה העגום
מעוררת בי מחשבות עליו.

כמיהה
ועוד יגיע רגע חשוך
והגאות תתרפק סוף סוף על חופי
אחרי אינספור חודשים של שפל.

יחסים
והיא חלל ריק ממילים,
רגע מת.

הייקו
ריקה ממילותינו

ערפילי
ואם כשהגשם מרקד על חלונך
תיזכר בי,
דע שגם על צוהרי הוא לרדת ממשיך.




איך הם עושים את
זה?









חובב פורנו
משתהה


תרומה לבמה





יוצר מס' 70402. בבמה מאז 25/7/06 10:34

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לג'וי פילד
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה