|
יוסי נדב מביא לכם את סיפורה של משפחה רגילה שפתאום,
משום מקום, נופל עליהם אסון.
אט אט הם לומדים לחיות מחדש את חייהם בתנאים החדשים
שנוצרו.
דממה שררה ברחבת החנייה של בית העלמין. צלליות אנוש לבושות
במיטב המחלצות יצאו בדומיה ממכוניותיהם. מרים אמו של קים
הקרינה קדרות, ספונה בתוך עצמה ומפעם לפעם גלשה דמעה על לחיה
החיוורת. קים, אחיו ואחיותיו והאסופה הסובבת אותם נעו באטיות
חרישית.
|
האווירה הביתית החמימה שאליה הורגלו יושבי הבית התמלאה בדומייה
מעיקה.
"מי רוצה ללכת לעיר, לטייל קצת ולהסיח את הדעת?" שאלה מרים.
"אבל אמא", אמר רוני, "אין לנו אוטו יותר".
|
"על מה כבר יש לדבר אמא? אבא לא יחזור יותר" אמר רוני.
ידה האוהבת של מרים ליטפה את שערו. שפתו של רוני רטטה ודמעות
לפתע פרצו מעיניו "אמא, למה זה קרה לנו?"
|
"אל תדאג קים, גם אני סקרנית לדעת במה מדובר". אמרה מרים.
כמה דקות מאוחר יותר נשמע צילצול הטלפון חזק מתמיד. מרים
בתגובה הרגישה מתוחה מסיבה עלומה וביקשה מקים לענות.
|
למה הם לא רוחצים רגלים קודם
|
|
|
אתה חי?
יגאל עמיר מדבר
לעצמו. |
|
