|
דמעה זכוכית רכה זולגת על לחייה,
נופלת, נוטשת, עוצרת בסנטרה.
האם זה אור בה מרצד?
אושר בה רוקד?
|
אביר נכסף, אביר על סוס לבן,
רוכב לו שם במרחקים,
כבר לא לבד, הוא עם אהובתו עכשיו,
רוכבים הם על כנפי הרוח, שניהם יחד, מאושרים.
מאוהבים.
|
והיא, ליבה צורב מחום אליו, והוא, ליבו צורב מחום אליה,
עיוורים הם לעולם, רואים רק את שניהם עצמם,
מסוממים, מתבוססים בסם שלא נגמר,
מעופפים כמו שני יונים, אל החופש, אל האור, אל הלא נודע- אבל
יחדיו.
|
|
|
אני תוהה על פי
אילו סטנדרטים
מעוותים פועל
אישור הסלוגנים
ולמה תמיד הכל
צריך להיגמר
בבכי.
לזה יש לכם
תשובה? |
|
