[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
כל חורף אני משכילה יותר ויותר, אני מקשיבה לרחשי הבית, ואני
שומעת בדידות. אני מאזינה לצלילי התסכול המאפילים עליי. זה לא
קשה להבחין בהם, כל אידיוט יכול, אך רק אלה בעלי חמלה והבנה
עמוקה של הדברים יעזו להניף אצבע.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני כל כך אבודה טובעת בתקוות ובציפיות שלי להיות אחרת. אבל כל
מה שיוצא מזה זו רק קריאה לעזרה מילדה אומללה שאף אחד לא יכול
בכלל לשמוע בגלל שהיא כל כך חלשה וכל כך בודדה.
ויש לי כאלה ציפיות מעצמי שאני אפילו לא קרובה ללעמוד בהן.

We are aware, we are in complete consciousness, the horrible
fact remains that nobody gives a shit, about anything or
anyone. Our pathetic existence does not leave the tiniest
mark on the pages of history

חוסר אונים
לבד יושבת בחושך כשטיפת אור ירח מהחלון נוטפת על מצחי.
אני יושבת ומחזיקה את הברכיים שלי קרוב לגוף, אני... אני
מרגישה את האדמה רועדת.

הרהור
רחמים הולמים אותי, בין אם הם שלי או של אחרים, יש להם נטייה
לעקוב אחריי.
הרוח נושבת עכשיו, והיא מעיפה לי את השיער אחורה.
זה מדהים, לא? איך השמש, אפילו בשעותיה הרעות, עדיין מצליחה
לחדור דרך כל כך הרבה עננים חשוכי אור.

אבל זה מה שכולם רואים, ואני לא יכולה לשנות זאת, או לפחות אני
מרגישה שאני לא יכולה לשנות זאת, אבל אני מניחה שאין באמת
הבדל.




מאיפה אני אמור
לדעת מהו
סלוגנך?
אני יודע רק את
שלי!

אדם הגיוני.


תרומה לבמה





יוצר מס' 70858. בבמה מאז 16/9/06 19:32

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לג'וזי גרסיה
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה