|
כל חורף אני משכילה יותר ויותר, אני מקשיבה לרחשי הבית, ואני
שומעת בדידות. אני מאזינה לצלילי התסכול המאפילים עליי. זה לא
קשה להבחין בהם, כל אידיוט יכול, אך רק אלה בעלי חמלה והבנה
עמוקה של הדברים יעזו להניף אצבע.
|
אני כל כך אבודה טובעת בתקוות ובציפיות שלי להיות אחרת. אבל כל
מה שיוצא מזה זו רק קריאה לעזרה מילדה אומללה שאף אחד לא יכול
בכלל לשמוע בגלל שהיא כל כך חלשה וכל כך בודדה.
ויש לי כאלה ציפיות מעצמי שאני אפילו לא קרובה ללעמוד בהן.
|
We are aware, we are in complete consciousness, the horrible
fact remains that nobody gives a shit, about anything or
anyone. Our pathetic existence does not leave the tiniest
mark on the pages of history
|
לבד יושבת בחושך כשטיפת אור ירח מהחלון נוטפת על מצחי.
אני יושבת ומחזיקה את הברכיים שלי קרוב לגוף, אני... אני
מרגישה את האדמה רועדת.
|
רחמים הולמים אותי, בין אם הם שלי או של אחרים, יש להם נטייה
לעקוב אחריי.
הרוח נושבת עכשיו, והיא מעיפה לי את השיער אחורה.
זה מדהים, לא? איך השמש, אפילו בשעותיה הרעות, עדיין מצליחה
לחדור דרך כל כך הרבה עננים חשוכי אור.
|
אבל זה מה שכולם רואים, ואני לא יכולה לשנות זאת, או לפחות אני
מרגישה שאני לא יכולה לשנות זאת, אבל אני מניחה שאין באמת
הבדל.
|
|
|
אין אלטרנטיבה
לחיים!
יאשה מתהפך
בקיברו. |
|
