|
אני בת24 והתחלתי לכתוב בכיתה ח'.
השיר הראשון שלי הוא "ילדה קטנה, דמעה גדולה" והוא
במקור נכתב עם לחן של ידיד טוב שלי.
אני כותבת בעיקבות דברים שקרו לי ולפעמים סתם צצה לי
בראש שורה ואני מפתחת אותה לשיר.
כתבתי פעם גם סיפורים קצרים, אבל אני מתמקדת יותר
בשירה.
מביעה את עצמי בדרך שלא ידעתי שיש בי. זה מה שעובר לי עכשיו
בראש, אחרי קריאה קצרה של כמה מהשירים והסיפורים שכתבתי.
בתקופת בית הספר זה לא נחשב "אין" להביע את עצמך בדרכים כאלו.
אבל תמיד הייתי טובה יותר בהבעה עצמית בכתיבה מאשר במילים.
|
סתם ישבתי לי באחד השיעורים וחשבתי. מהראש המחשבות עברו לתוך
מחברת קטנה ובעקבותיה באו בימים הבאים עוד מחשבות... אבל זה
כבר לפעם הבאה.
|
לראות מעבר לאופק
לפעמים זה העיניין
לראוות מעבר לאופק
|
הרגשתי טוב, נעים וחם,
לא היה אכפת לי מה אומרים כולם.
|
ואתה נופל ואני בוכה.
ואתה מתנתק ואני המומה.
ואתה חולה ואני מודאגת.
ואתה לא עונה ואני שואלת.
|
אל תכחיש שזה זה.
אל תכחיש שאתה רוצה.
אל תכחיש את מה שבליבך,
אל תכחיש את מה שאני מרגישה
|
כשיש אהבה, אז יש גם דואט
שבו, כל אחד, את קולו חייב לתת.
עיניים נפגשו, המנצח את מקלו הרים,
דואט פשוט. ללא כלים אחרים.
|
את השיר הזה כתבתי גם בכיתה ח'.
השיר לא מבוסס על מקרה אמיתי שקרה לי או לאף אחד אחר שאני
מכירה.
הקשר בין השיר למציאות הינו מקרי בהחלט.
|
רציתי לגדול ולראות עולמות אחרים.
הימים שאגדל נראו רחוקים.
|
ושואלת שוב ושוב את מיכאל המלאך
מה עשיתי טוב בחיי שאותך אלי שלח.
|
ובחלומי אני בשמלת כלה
עומדת באמצע ומחכה
מחכה לחתן שיופיע מאי שם
והוא גבוה, נאה ומושלם
|
ירח זורח בין המון עננים.
כאשר מבין הבתים צרצרים מנגנים
ובתוך עריסה תינוקות ישנים.
|
כאב, שנאה וצער.
הבית נסגר כמו שער.
בתוך הקירות
צעקות נספגות
|
כוכבים, כוכבינו וגם כוכביהם.
כוכבים שנקרעו מידי אימותיהם.
הכוכבים שלנו היו כל האור,
אך בסוך התרחקו ונפלו אל השחור
|
סתם הייתה לי מוזה באמצע שיעור מתמטיקה
וזה מה שיצא.
|
אם אתה רוצה לעוף
הפסק להאמין באדמה.
|
לפני השינה ישנן מחשבות.
חלקן טובות וחלקן רעות.
חושבים - מה אם סוף העולם?
חושבים - מה עושים עכשיו כולם.
|
אנשים שממך את האמת לא לוקחים
ואין ביניהם קירבה של אחים.
|
ולפעמים המשחק הופך למציאות
ולפעמים הוא כבר לא חבר ילדות.
בעבר הרחוק, עם תופסת ומחבואים,
לא חשבנו על עתיד החיים
|
תראו אותי עכשיו,
יושבת לי שם
ומסביבי נמצא כל העולם.
|
ומעדן החלון הבוקר עולה
מתפשט על הארץ מקצה אל קצה
אך אני לא אשן ונפשי לא תנום
|
בבית לבד,
בין כל הצללים,
יושבת אני
|
לכודה כמו ציפור, פגועה ומנוצלת
מושיטה את היד אך לא אגע בדלת
ועיניי, הן ריקות
חלונן, הוא מוגף
|
שיש אהבה, אז יש גם דואט
שבו, כל אחד, את קולו חייב לתת.
עיניים נפגשו, המנצח את מקלו הרים,
דואט פשוט. ללא כלים אחרים.
לב ועוד לב שנפתחו להם לאט
ואת תשוקתם גילו בלאט.
|
קלף אחר קלף
סיפור מוביל לאחר
|
הרחק אי שם במקום נסתר
יושבות רוחות.
רוחות העבר.
|
יושבת במרכז ארבע קירות,
מסתכלת סביב, אך אין מה לראות
|
אם רק פעם אחת חיים,
כך אומרים לי כולם,
נסה לעשותם הכי יפים.
בנה את העולם המושלם.
|
אתה לי אומר שאותי אתה אוהב
אבל שם, עמוק בלב, הכל לא מתלהב
איך אני אדע מה קורה איתך
והאם אתה מתכוון לכל מה שלי אתה נותן
|
כואב? לא יודעת... חוסר? האמת, לא משהו.
אלו הרגשות שבי שבוע אחרי הפרידה.
בין דפי ההזמנות של הפנקס בעבודתי אני כותבת את מחשבותי.
מעין יומן קטן.
|
|
|
לא אני לא
בלונדינית
טבעית,
אני סתם טיפשה.
מי חמצן זה
לשתייה? |
|
