|
לכתך אחרי אל המדבר
שנאמרה בוודות לכל אחד ואחת מאיתנו
|
עדיין מתלבטת
ולא נכבשת במבט ראשון
עלייך לא לוותר
להיות שלך אחרון.
|
ידיי מלטפות
בחום את כל גופך
בשמן מור והבל פה
וברקע מנגינת פלג מפכפך
|
"אתה רוצה להיות חופשי
אז גם אני"
קמה ונסעה
געגועי אליה עתה
הם אזיקים בלתי נראים עלי
|
פיו מפיק מרגליות
ומטבעות לשון לרוב
|
מים לרוויה שותים בארצנו
מים תיכון שעברו גרגור
במכבש טחינה
עד שימתקו ללא גניבה.
|
אך מה שנוגע ללב
הפרחים שקניתי
יעבירו לשכנתי את המסר
יותר טוב מכל מחמאה
|
לא מעניינת אותי
החרב המוסתרת
מסתער ומשאיר
רק אבק זעם אחרי
|
ביום אותיות א' ה' ב ' ה'
נבלעות כמו כוכבים באור יום
|
אדם בהיוולדו מקבל מנת אהבה
כמו צידה לדרך - לאורך חייו
|
כמו מנגינה שממית בשיר המעלות
מוליכה ומושכת בחבלי געגוע
|
פשטה השמועה
תוחזר עטרה ליושנה
התבונה תנוע על מסילתה
ולכוכבים ישוב ברק הקריצה
|
מעמעם ומשכיח
את חווית האתמול
עד כי מציאות וחלום נספגים
כמו מים בים חול.
|
קצות אצבעות מלטפות
חמוקיים
|
הוא גבוה רזה
ומתקרח
היא מלאה
בעלת רעמת שיער
|
אנו חולפים
זה מול זו
מבטינו לרגע נפגשו
חיישנים בולשים
|
המילה תמיד
בת דודתה של התמדה
שהיא קרובת משפחה של שקידה
מקושרת על ידי נישואים לחריצות יתרה
|
אזי אתה פוסח
על שתי הסעיפים
מי תביא אותך
יותר מהר אל המטרה
|
לא זקוקה למוחאי כפיים
ושבחים כמס שפתיים
|
אספתי מחמאות
בקושי מבשמות ערב אחד
לא מרשימות
את בנות התשחורת
|
עליו למהר להטביע חותם
פן ישכח שהיה פה בכלל
|
אך בדרכן אל הנייר
הן עוברות מסלול ביקורות
של כללים ונימוסים
מבית מדרשה של גברת בבלי
|
בטרם תהי כד
צמא למים
חיים
|
המחשבות מפליגות
מהניחוח המשכר
ממנה נודף
|
בליבי מקנן הפחד
רק מחוד מסמר
|
בכוחו האלום
לפוגג קדרות כעסים מצטברים
כערפל בשמש חמה
ודרך סלולה לפתע נגליית
|
ואת
נמשכת לגבר בחבלי קסם
של הברירה הטבעית
|
עתידו בעשן סיגריות
מתמר
משאיר הווה כבדל מעוך
במאפרה.
|
גלים גועשים בי
ככל שמתקרבים אל
רגע השיא
בטרם הנפילה במפל
|
באלבום התמונות
הזמן קפא
אין יוצא ואין בא
לא אהבות ואכזבות אכזבות
אבל הם
ממשיכות לחיות
בתוך זכרונותי
|
הימים ימי שלהי קיץ
הקיץ נחלש ומרפה אחיזתו
והסתיו עוד ינוקא
השמים מנוקדים בקרעי עננים
|
אהבה חושנית בין הסדינים
בלהט מתנהלת
|
אהבה שנכזבה
נפרטת למטבעות כעס
טינה ואף לאיבה
|
אפשר לחשוב שהוא מפתח מסטר
כל בעיה נעולה מיד פותר
פותח וסוגר את האור כמו שלטר
נראה אותו בלעדי מסתדר
שבוע שבועיים לכל היותר.
|
ואני הספן משייט בבטחה
נזהר לא לא להיתקל
בסלעי משקופים
בדרכי אל ים השלווה המיטה
|
במיטה לחוש הראיה אין יתרון
הוא מקל העזר לדמיון
|
ביציאה הוא יוצא
כטבעת עשן
|
עתה ממתין הענן לנוע
ברוח הזמן
ואני לתבונה - בוששה לבוא
|
בערב עייף
רובץ על הספה
כשור בביצה
|
גומרים בהנאה
באותו זמן יחד
|
אני בתפקיד גיבור העלילה
מחפש את דרכי הביתה
והדרך חסומה
נאלץ לחפש כל הזמן חלופות
|
גדה מול גדה
במשחק פינגפונג מילים
|
לא נוח להן
להיות חשופות
לחמדנות עיניים פולשות
ללא דוק ערפל
להתכסות
|
הגוף כמו אדמה חרבה
מייחל לגשם ברכה
לא יסתפק בפחות מרוויה
|
לבסוף אמר לעצמו
בהביטו בראי שמולו
דגים רבים שוחים בכנרת
זה הזמן למצוא לי אחרת
|
הניצוץ חייו
הרף עין
פזיז ונמהר
עוקץ ונעלם
|
לכדת אותי בקורי תקווה
עתה אני ממתין
שתגלשי אלי
לדייט בו אני הארוחה
|
בבוקר ראשי לשמיים
כאילו הייתי חמניה
עוקבת אחר השמש
|
אני הכרית
עליה הינחת את הראש
בתבנית שקערורית
מלאה מחשבות והבל תירוש
|
היא מבשלת
בתרוד בוחשת זכרונות
טועמת , מוסיפה קמצוץ מציאות
|
לא חשוב לבן או שחור
הסיני אומר
כל זמן שצד עכברים
ולנו בזה הוא עוזר
|
מתחשבת
עם ההלך הסבלני
ומתחשבנת
עם אלה שזילות
|
ירח גדול ואדיש
עולה בשמיים מולה
האם זו שעת האהבה
בין שמיים לארץ ?
|
על פרוסת לחם בחמאה
טביעות נגיסת שיניים
ייחודית כמו טביעת אצבעות
|
סוס קרבות מנוסה
מריח אבק שרפה - ונדרך
ואני בושם מוכר מפתה
|
שני חצאים מכדור
לא יוכלו להתגלגל
כמו השלם
|
"תן בראש"
סלנג במובן תצליח
את מקומך באתגר נינג'ה תכבוש
אך תחילה עליך את זה להוכיח
|
על הכביש הכל גלגלים
עגלות נגררות בידיים
מכוניות מכל המינים והסוגים
ואים אין - על הגב קומותיים
|
הסיבולת שלה כרץ מרתון
סיזיפוס ממנה למד
חריצות והתמדה
וכשצריך יודעת להגיב כלביאה.
|
ובשדה חורשים וזורעים ברוח
ומלקקים משפתיים את המלח
כמו באהבה את האכזבה
|
מחפש את השלווה ברחש העלים
ואת היופי בכל נוף סלע וגיא
בהנץ החמה את ברק הטללים
ואת הטבע בכל הדרו הדומם והחי
|
עתה יש לי פנאי
לצעצוע חדש
הקודם כבר נשכח
|
היית לי בית
האור בקצה המנהרה
היית לי אישה
|
משחק ששני הצדדים מנצחים בו
אם היה טוב - שניהם יד ביד ממשיכים
אם רק לאחד - אזי נפרדים כחברים
ואם שניהם לא היו מרוצים אז בוודאי בוודאי
|
צריך רק לקרוא
את הכתוב על הקיר
|
היא קמה ללכת
לוויתי אותה במבט
היה נדמה לי שעקבותיה
רשמו פחדן.
|
כמו בין גדות נהר
שטה המיטה כסירה
בזרם אהבה
|
קח את שלי המצטנע
תן את שלך המתגבה
|
אך כמו שדבר לא יעצור
שור בדישו
וריצת השוורים בפמפלונה
כך
|
כובש בשובבות עליזה
חסרת דאגות
אף זקנות וזקנים
שלדעתם ראו כבר הכול
|
צומחת ופורחת
כל השנה בליבי
והיא אינה דווקא
היפה ביותר בגני
|
קשה להתקיים מפרורים
והשירים שאני כותב
נראים דהוהים ושדופים
כמו עלי שלכת בסוף העונה
|
אנו מנסים לפצח את חידת הוויתנו
האם אי פעם זה יגמר?
בינתיים זה יותר ויותר מעניין.
|
דף חלק
אילוסטרציה
להתחלה
בלי תנאים מוקדמים
|
שתלתי מילים בערוגות הפרחים
ליבש בין הדפים בבוא יומם
יחד עם רמז בין עלי הכותרת
לקורא המיומן והמאוד סקרן
|
הייתה לי פעם חברה שקראו לה אביבה
התחנכה שלא באשמתה בגבעת חביבה
נערה תבונית ומאד דעתנית
עם השקפת עולם שמאלנית
|
הרגש התחיל כטיפטוף
והמשיך כזרזיף
הולך וגובר
מאיים להרטיב
|
אור מסמא נהדף במשקפי שמש
אשליות בארומת קפה ריחנית
נשיותה על עקבים מעוררת השתאות
עיניים חמדניות מגניבות בה מבט
|
נשאל את התרנגולת
היא ידעת את האמת
|
הזיכרונות אי שם בענן גבוה מכולם
להגיע אליהם אפשר רק ברב סולם
החווקים רבים בו מימי חלדך
טיפוס קשה וארוך לאוורסט לפניך
|
קשת קולות
מרנינת יקום
אות וסימן
לזוג שנכרך
בקורי אהבה
|
באצבעות ידיך
על גופי הכמהה
סיפרת לי על אדם וחווה
|
אף היא מכוונת מטרה
דרכיה משי מטעה
רגישותה קורי עכביש
וכוחה
גמישותה
|
צלצול פעמון זועק חרדה
'יבוא' משתהה בפתח הדלת
תמהה האם שליחות עלומה נסתיימה.
|
הרוח כופפה את ערבת הנחל
ועינבלים בפעמוני הכנסיות
בצלילים חודרי קירות
|
קבל תשורתה בהכנעה
והניגון ירכב על רוח סערה
קימוריה הן השראה
למשורר לכתוב שירה
|
אני בעד עלה תאנה
שיסתיר ויסקרן
וייתן לדמיון לפרוח באלף פרחים
|
במנוחה הוא נחמד
מלטף ומפנק אותה
והיא מגרגרת חלומות נחמה
|
אגו הפולטיקאי מנופח כבלון הליום
לחשיבותו העצמית אין גבול וסיום
עולה מעלה מעלה
בשנתות הסקלה
|
חברים מספרים על שמה עליזה
בכעסה שפכה עליהם את הקריזה
עברו ימים עברו לילות
נגמרה חגיגת הכלולות
ומיד שבה לעבודת הפסיכואנליזה
|
בלי ניבולי פה
זה גם לא יפה
|
הממשלה המסוכסכת הדו ראשית הגיעה בשעה טובה לסופה
המפלגות מאמינות שבבחירות למצב תמצא סוף סוף החלופה
|
היה הייתה בחורה עם לב זהב
נתנה לכל גבר את מה שהאהב
לאחד ללא תנאים
לאחר מה שמתאים
העיקר שיהיה גבר רעב ונלהב
|
היה הייתה עלמה יפה ושמה דינה
החמיא לי מאוד שאת ליבי הבינה
צדה אותי ברישתה
את זה היא רצתה
והובילה אותי לחופה בקומבינה
|
לשונו חלקה וחמקמקה
כובשת אותך במתיקותה
|
מישש וסקר אותם במבטו
והשווה לאלה של מזכירתו
|
ממשלת ישראל מפולגת ולא מתפקדת
להפסיד את השלטון היא מאד מפחדת
בבחירות אין וודאות
אולי הייתה זו טעות
ללכת להרפתקה כשהיא מוכה ומועדת
|
בסתיו יגרמו לרגשת
ולעקימת אף מצד אניני טעם
אך הרוב אוהבים בה
דווקא את המרירות
|
חצבים בשדות
חצבים בשדות
מונפי תפרחת
על עמודים גבוהים
|
קילפתי רימונים
ומעצמי בגדים לבל אתלכלך
בראי לא הכרתי את הדמות ממולי
ידי אדומות כמו ידיו של שוחט
|
בעבודה שיגרת חיוכים וזיופים
מגרד את זיפי הזקן
מהרהר על הלילה שעבר
וכמה שאתך אני מאושר
|
העצל אינו ממהר לשום מקום
'תמיד יבוא יום אחר'
|
נרדמתי בשמירה
להגן על שלום בית
הסלון כמרקחה
בין זה על הספה לזו על הכורסה
|
מגשש דרכי אלייך
בודק יציבות רגשותייך
כאדם את חום המים
בטרם רחצה
|
כשתגיד לה את האמת
פתחת תיבת פנדורה
|
ואהבת נעורים
שאינה מזדקנת
צועדת בראש
והתום לצידה
|
עתה ראשה שוב מורם
חמנייה מביטה אל השמש
|
כי זה טבעו להחיות
נבול ולשד שיבש
לחבר אותיות לתובנה
מילים לתוכן ומשמעות
|
יש הכותבים
כספגטי
מילים
מצפון לדרום
|
מיד הוא הופך למסמר הערב
לא משנה לו אם הגברת שתי או ערב
צעירה או מעט מבוגרת
כשהיא איתו זו כבר הכותרת
|
בתעודת הזהות - יוסף
למכרי וידידי אני יוסי
לאמי הייתי יוסלה
|
מסמן ומתמקד בנקודה
כמו ססמוגרף
למוקד רעידת האדמה
|
כמו אס
שיצא מהשרוול
ברגע לא צפוי
|
במשקל היא כל הזמן נלחמת
מכל קמט היא נבהלת
מפיה קללה מסננת
|
קלסתר פנים חייכני
מסתיר באיפור אופייני
את שעלול להיות לחשני
|
השמש ציירה אותי
על הקיר רזה וגבוה
בדימוי צללית גבעול
הנושא ראש אדם
|
בלי לחשוב ובלי חשבון
קפצתי לשלולית אחריה
אולי זו היא ויש אמת באגדה
והיא מושכת אותי לשלולית
שם תסתיר את גופה הערום
|
אני בעין הסערה
סביבי דממה
הרוחות הסוערות רחוקות ממני
ובליבי מתנגנת המנגינה
|
ושולח את שירי
להתפרסם ולחזור אלי
עם תגובות בלי צנזורה
כנהוג ברשת.
|
האשליה היא הספוג
לרכך את המכה
|
תמשיך בליטוף
היד בוודאות כבר תדע
נקבה תתקשה לרמות נקבה
|
תחילה מכל רגע נהנים
אחר כך סדר עושים
זורקים כל מיני "חבלים"
ששנים שוכבים
|
כשאתה לבדך
אתה מוקף מחשבות
|
עבורו עצירה לרגע קט
זו השהיה מצטברת
של הכוכבים והשמש במסילתם
|
ביער אין קץ
לא דובים ולא מחלץ
מילים התקבצו מתוך הד
שבבים עפו מגרזן שבעץ התחדד
|
הידיים המלטפות
מדליקות את האור
על שבילי העור
|
האמת צפה כקליפת אגוז על גלי הים
והאהבה רצה מולך לבושה בבגד ספורט
חושפת רגלי איילה במנוסה
|
שמתי יהבי בחבל ארןך
ללכת בגיא תלמוות שבי כעוור אחריו
ידנו שלובות כמו נעל בשרוך
באש ובמים יחדיו אלי קרב
|
בצומת דרכים שאין בה שילוט
עתיד תקוותם מעורפל
|
הצורך לעמוד בציפיות
מדרבן לא לסטות מהמסלול
החברה היא השביט
ששומרת את הפרט בתוך הזנב
|
הוא חסר סבלנות
להתממש במציאות
להפוך להתכנות מקובלת
|
מלחישות הרוח רקמה מחרוזת
צלילים תורגמו להבזקי אור
אדוות שטפו חלומות בהקיץ
שזורים בלשון סגי נהור
|
בבוקר הוא קם
רענן מבושם
מעיר את הרוח
לזרז את הישנים
לקום מרבצם
|
השמועה פשתה כאש בשדה קוצים
העצים הזילו דמעה איך מהצרה נחלצים
|
בחורף אני דובי ישנוני
כולי צמר ופרווה
מחפש מאורה ומחילה לתפילה
שיתנו לי לישון שינה ערבה מבוקר עד לילה
|
החיוך שלך מפרק אותי מנשקי
משחרר את האוויר מבלון כעסי
|
אך כשהיא אותי מפנקת
בליטוף ורמיזה
פני עוטות מסכת חג
|
מציג מרכולתי לעיני כל
מכוסים בנייר צלופן
בל יירטבו בגשם ביקורת
|
האביב בריחותיו
והקיץ נישא על גלי חום סמויים
|
אני שולף את חרבי
ומאיים על על אויבים מדומים
מנופף בחרבי בצעד קדימה
מוכן ומזומן לקרב
|
אני לופת את הזמן
שחומק ממני
|
לרגע הבזיק
באור הפנס
של המחפש
כגחלילית
|
אמרה: את גורלי אפקיד לרוח
להוביל אותי אל המחר
אם אני חשובה לו
שירדוף הפעם אחרי
|
הבוקר עלה על שפתיה
וערגה בצמתה נקלעה
ידעה והבינה
אין דרך לחזור חזרה
|
מה ערכה של תבונה
אם לא התגובה הנכונה
בשעת המאורע
|
אדישה כלבנה בליל סערה
שומרת לעצמה מחשבות
במשחק פוקר מול יריביה
|
הפור נפל
הרוביקון מאחורי זרם
|
זהותך עדיין מתגבשת
ומסכת הגלזורה על פנייך
טרם נצרבה בחום לוהט
לעמוד במים
והערות מיניות גסות
|
אמר גרון ניחר
כוסית לי לא מספיק
כוס ועוד כוסית
לגבר די והותר
|
כשאני רעב
אני קונה בעיניים
|
לא מתערב למה שקורה
בינה לביני
והעקר לא מייעץ
תעשה ככה או ככה
|
אני פה
את אי שם
וביננו שקט מוחלט
מחורץ באפיקי אכזב
של געגועים
|
הסתכלתי בבריכת המים
שקופה ללא אדוות
וראיתי את השתקפותי
רועדת במים
|
מלחמה לי ברגש בחרי אף
הרוגש ומהיר חימה
רץ כמו סוס מלחמה
בהריחו אבק שרפה
|
כמו הרוח בהתקלה בצוק משנה כוון
כך אני את הרגליי בהתאם למצב
ועוקף.
|
אימרי לו
שלא ימשש יותר מידי
כי זה ממכר.
|
ואת סודם טרם הובעו במילים
טמן עמוק בענן
|
מנסה להעביר תפאורה
כחלון הזזה
לעלילה חדשה
|
שתו קפה הפוך
ובלעו במבט חודר
אחד את השניה בעיניים
|
מי שאינו נקשר בכבל געגועים
לזיז האושר
נופל בהתדרדרות שוברת עצמות
|
מהי חוכמה?
להסביר רעיון מסובך
והמפותל ביותר
במינימום מילים
|
מטפס לאטי בסולם צר אופקים
שראשו מגיע לרקיעים רחוקים
בגובה קשה לי לנשום
עד כי איני מבדיל עוד
|
על אופני בבקר אני מדווש
ורעיונות בזמן זה מגבש
אחר כך אותם כעלים מיבש
לביקורת לעיני כל דורש
|
נעלמים הצחוק והשטויות
גם לחשושי אהבה
ואיתם הכיף
|
וקשת מעל נוף העמק
כמניפת זנב של טווס
תקשט תמונת געגוע
|
הדמיון הוא לחמי
מילים ופואטיקה
מרווים צימאוני
|
חה חה חה... מתוך צחוק
אך בתוכי כבר מכרסם הכאב
כמו שיודע רק מאהב שהתאכזב.
|
חליפתו תפורה
לפי מידתו
ארנקו תמיד מלא וגדוש בשטרות
והשביל לביתו
|
ארשת רוגע נסוכה
על קלסתרה
התדע מה ציפיותיה?
|
ממלא עצמי בצרכים
ברכות וקצת אהבה
|
אני סיפור בחרוזים
הפורח כל העונות
זה קרוב למאה שנה
|
הרי הגעגועים כבר החלידו
והדמעות כבר יבשו
|
הזיק שיצית
את להבת התאווה
|
מתלבטת מה לעשות
ליזום או לוותר
מי יתן לי סימן ברור
שאלה את עצמה
|
חיוך לבבי מזו שצדה עיננו ממיסה בנו
את המשקולת הכבדה
יום יום שחה גבנו .
|
ואז היא אמרה
תמו ימי נדודי
וגם אחרון ספקותיי
|
סופג ביקורת
סופג פה ושם
גם מחמאות
|
עיני צובעות אותך באהבה
עבר ועתיד מותך למקשה
|
הירח ביצבץ בינות לעננים
חיוך על פניה זרח
ואני יצאתי ממעמקים
לאוויר הצח.
|
כשביבי במצור
הוא מוציא מעצמו את המיטב
אף את הלהט מגחלים לוחשות
ושולף שפנים מכובעו
|
אדם הוא עולם ומלואו
שני אנשים ויותר
עולמות מתנגשים
|
לבסוף נשארו שני קפואים
אני ואת כנראה אחרונים
לא מבוקשים במיוחד
|
קשור לעץ מכורתי
מתנדנד עליו
מפליג כמפרש ברוח
חסר דאגות ומאושר
|
אאלץ להלחם מול
חמדנים גלויים ונסתרים
במלחמת בוץ
|
את חוויות הלילה
ייחסת לדמות חסרת הקלסתר
אבל תחושותייך אומרות
שהיה זה איתי
|
בלעדיו יתערבבו תחומים
לאיפיון לא בהיר ולא נהיר
|
הוא פעם בימין
ופעם בשמאל
מבצע סלטה לפנים
וכשרצוי חזרה לאתמול
|
אתו אפשר להתמסר
לצאת אתו מול שמש זורחת
קבל עם ועדה זוג משמיים
ולעורר את קנאת בנות הענן
|
את צופה בי
מענן אחר
וביננו שוררת ציפיה
|
מי מכם שאוהב
רכבת מילים ארוכה
שילמדו גרמנית
|
חושב על הקטע הבא
נזהר לא למעוד
לבל ארסק את העתיד
שבראשה כבר נבט
|
מביט בי בעיניים מהפנטות
אחרי ככלות הכל
הוא שלוחו של המוות
|
אנשים חשים בו ונרתעים
עוברים לצד שני של המדרכה
למה להתגרות בגורל.
|
מחשבות כלואות בראשי
רגליה מעט פסוקות לעורר רדומים
בצד ימין של המסך
בחזייה אדומה שדיה מזמינות
|
היא עונה בחרטומים
שקוראים להם אימוגי
בשפת ימנו
|
את יפה כל כך
עד כי אנשים ספק מאמינים
שאת אמיתית
|
מחשבותי ציפורי נוד
מצפון לדרום
קיץ חורף
ולשפע של מזון
|
את הסקס שיגווע ברעד הגוף
ויחלוף כמו רעידת אדמה
|
בקיץ הקוצים משחיזים
את חודם
לשרוט כמו חתול
כל פולש עד זוב דם
|
מקלף זיכרונות
שאבד עליהם הכלח
|
הקמטים על פננו
כמו טבעות שנתיות
בגזע עץ
|
מהאהבה נותר המושג
נע ונד בין שמיים וארץ
|
הסכין במבטי איבה מושחזת
והקנאה - התולעת כעלה את הנפש כוססת
|
מילים נלחשו בשעת מעשה
עשו לי את זה
|
מהי כבשה
אם לא צמרה
אמר המשורר
|
כשנגיע ליום
שכולו טוב
אבקש לעצור
|
סיגים וחומות
לא עוצרים יוזמה
רעיונות ואהבה
הם כמו מים זורמים
תמיד ימצאו את הפירצה
|
סמרטוט להפליג ברוח על חבל
וקין לעולמי עד את הבל
|
רגליה החטובות, לי
מים גנובים ימתקו
מולי עומד הצו
לא תחמוד
|
והתהום מתחתי פעורה
אין גשר ואין אחיזה
|
בלי צורך לפרש
את המובן מאליו
|
בדומיה מוחלטת
דוגמת הקור האינסופי
|
והקורא הבא החרה אחריו
ואף ירחיק אל בין ירכיה
לגלות את גולת הכותרת
לכל חיזוריו
|
השיחה מתקיימת במבטים
אחרי שישים שנות זוגיות
הם מבינים משמעות
כל נענוע וניע בגופם.
|
עלה בודד
שנסחף ברוח
אל נחל הזורם ליד
מעורר מחשבות על גורל
|
אהבה רבת תושייה
שאין לעמוד בפני קיסמה
יחד עם חיבה ורודה
תכולת עין מים ושמיים
|
מתחרה על ליבה בריצה
כשאני זורם איתה
|
ואיך זה מתרחש?
הוא משליך לעברה
בליסטראות מילים עולבות
|
עין טובעת בעין
והים גואה ומתמלא
|
מה שנבנה ברגישות של קריצת עין
ובחיוך חושף שיניים
עומד למבחן כקנה סוף בסערה
מתכופף ומתגמש כברזל מלובן באש
סימן ש'הרוח בערבי הנחל' לא נעלם עם הזמן
|
נשכתי שפתיה
מוללתי בידיי
את שובבה
נמסתי
|
מאז תשוקותיי
בטעם חמוץ מתוק
ושירי צדפים מלוקטים
מחופי אופק קדומים
|
קשה לפרוט שטר של אלף
במדינה בה הוא שווה פרוטה
|
כשהמנגינה סוף סוף משוחררת
היא מסרבת לצאת
ללא הרעיון בן הזוג
|
מי את? מי אתה?
כמו הד נודדת השאלה בינו לבינה
|
תקדים שיימינג לאשה שסרבה לתת גט לבעלה
פורסם שמה ותמונתה כדי להטיל עליה תבהלה
המטרה לגרום ללחץ חברתי
אף כי זה מעשה לא ידידותי
האם זו בכלל גישה נכונה? אולם עדיפה מסקילה
|
לפעמים
תלתלים גולשים
כעדר כבשים במדרון
|
על שתי שורות שירה
נוסעת רכבת
עמוסה חומרי פרשנות
ושירה שלא צלחה
|
השיר עולה במידרג
כמו לעלות בסולם
נאחז לא ליפול
מועד נופל ומתרסק
|
מי תרצה לפספס הזדמנות
חד פעמית כזו
להגשים חלום חבוי בנבכי נפשה
שתול בה מוצפן עוד מינקותה
|
מיחס חשיבות רבה לעניבה
תואמת חליפה
כמו עלוות העץ לזיקית
עליו הוא נע
|
יין ישמח לב אדם
מנוחה את היגע
ואותי ציפיה שהתגשמה
|
את הקן נרפד באור ושמחה
שזור בחוט אהבה
ויחד נגדל את רוכבי השמים
חוליה בשרשרת פלומה ונוצה
|
היום מדבר צחיח
ממחיש את המצב
פה ושם שיח קטן
|
תפסתי טרמפ
על צליל תוף רועם
עד שנגמר הרעם
מחריש האוזניים
|
שיר על מדף
מיתר שנקרע
מנגינה מקוטעת במרחב
רוכבת על רוח
|
אני מבשל אהבה
על חום בינוני
שלא ייווצר הרושם
שאני ממהר למיטה
|
מטאוריט שנשרף
מאיר לרגע קט
בפס זוהר
כאומר הייתי כאן
|
תחתונים להסתיר
חזייה להבליט
ואת השאר
ישלים נשל הנחש
|
הפוליטיקאי מדקלם את דף המסרים
אותו שינן היטב בעל פה
כדי לסתום לשואל את הפה
כי משלו אין לו דבר חוכמה להוסיף
לא רעיון פסיק או סעיף
|
אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
|
|
- אבא ש'ך
ערומקו?
- אמא'שך
ערומקואית! |
|
