|
יוסף גבעון, יליד 1925 בגיור שבהונגריה.
את שנות בגרותו עבר תחנת המשטר הנאצי, לאחר מכן עלה
והקים את ביתו בישראל. היום בהיותו בפנסיה הוא מעלה
על כתב את נקודת השקפתו המיוחדת על החיים עבור
משפחתו.
עד כה יצאו לאור שני ספרי סיפורים קצרים המתארים
ארועים מההסטוריה טבולים בהומור "הונגרי".
סיפורים הונגריים 2000 - סיפורים מ"שם".
רגבים של אכזבה 2003 - סיפורים מ"כאן".
כדי לספר על ארועי הימים הבאים, עליי לחזור שלושה חדשים לאחור
אל תקופת בבולנה.
|
אנחנו היועצים הפיננסים שלך מתכבדים להציע לך תוכנית השקעות
לטווח קצר, בינוני, או ארוך לפי בחירתך ומבטיחים רווחים שלא
חלמת עליהם.
|
למה עלי לשלם וגם לראות זוועות?
כל זה אני רואה חינם במבט לחדשות!
|
חמש בבוקר, חושך בעיר הגדולה והזרה. ידענו את הכתובת אבל לא
היה לנו מושג לאיזה כיוון לפנות ומה המרחק. מה גם, שלפי
ההנחיות של קליש, אסור היה להופיע במקום לפני השעה שמונה.
חייבים לשרוף עוד שלוש שעות.
|
בוקר במקום החדש. לצעקות ולמילות העידוד הרגילות נוספה פנינה
לשונית חדשה שעוד לא שמענו." תזיזו את הגופות המסריחות שלכם
לפני שנעשה מכם סבון" - לא הבנו את הכוונה, סבון? שיהיה סבון.
חשבנו שהחליטו לגוון את אוצר המילים. לנו זה לא משנה.
|
באחד מימי חודש יוני שטוף שמש ירדתי מהמשאית של הרוסים לפני
בית הכנסת הנאולוגי בעיר שלי ג'ור. הגעתי הביתה. אולי רק
חזרתי, ואולי אני רק בשלב של מעבר. את התשובה הראשונה והחשובה
ביותר לשאלות אלו אדע בעוד רגע, כשאכנס לחצר ואשאל מה עלה
בגורלה של המשפחה שלי. האמת
|
סוף המלחמה הגיע אלינו באיחור. הרוסים הגיעו אלינו רק בשמונה
בערב. שיירות הגרמנים חלפו בכביש בדהרה מטורפת. הם עברו מתחת
לחלון הקסרקטין שבו שהינו מזה שבועיים, וידענו שזו התחנה
האחרונה, שאין זו אלא שאלה של זמן
|
את הסימנים שאני שונה מאחרים קלטתי לראשונה כשהתחלתי לשחק עם
ילדים אחרים מהשכונה. שיחקנו בגינה כשפתאום הופיעו מהבית השכן
שני ילדים גדולים בני תשע או עשר, וספק בכוח ספק בצחוק הורידו
לי את המכנסיים. הם הביטו במערומי ופרצו בצהלה: "זה נכון, באמת
חסרה לו חתיכה!"
|
היה זה שלושה ימים אחרי הניסיון הכושל של האוצר ההונגרי הורטי
לקפוץ מהעגלה של הגרמנים ולהפסיק את המלחמה האבודה ויומיים
אחרי שהמפלגה הנאצית ההונגרית תפסה את השלטון ללא התנגדות מצד
הצבא או העם. באותו יום, נברנו בין הברזלים המעוקמים של תחנת
הרכבת ההרוסה בעיר ק
|
|
|