|
ג'וזפין
איני אוהב אותך עוד.להפך,אני מתעב אותך.נפש עלובה
את,מושחתת,טיפשה,סינדרלה אמיתית.אינך כותבת לי
כלל,אינך אוהבת את בעלך.את יודעת כמה עונג מסבים לו
מכתביך,ולמרות זאת אינך מסוגלת אפילו לכתוב לו חצי
תריסר שורות משורבטות ברגע!
אם כן,מה את עושה כול היום ,גבירתי?מהו הדבר החשוב
כול כך שגוזל ממך את כול הזמן הדרוש לאהובך הנאמן?
איזה קשר אחר יכול להחניק ולדחוק הצידה את האהבה
הרכה והנצחית שהבטחת לו?מי יכול להיות המאהב הנפלא
החדש הזה,שגוזל את מרצך עתה ומונע אותך מלייחד את
תשומת לבך לבעלך?היזהרי,ג'וזפין,בלילה בהיר אחד
תיפרצנה הדלתות ושם אעמוד לפנייך.
למען האמת,אני מודאג,אהובתי,ששום חדשות ממך לא הגיעו
אלי,כתבי לי מיד מכתב של ארבעה עמודים מהמילים
המענגות שממלאות את לבי ברגש ובגיל.
אני מקווה לחבקך בזרועותי במהרה,ואז אעתיר עליך
מיליון נשיקות חמות ולוהטות כמו שמש הצהריים.
בונפארטה.
נפוליאון לאשתו מארי ג'וזפין,הם היו נשואים 13 שנה
עד שהקיסר גירש אותה לגלות 1809-.מכתב זה נשלח באביב
1797.
אהובי,אהוב חד פעמי שלי,
אהבתי אליך חסרת גבולות
וחסרת היגיון.
|
חשבת שלא אדע
איך איבדת את אמוני
כשהתפתית לא להאמין
ולסלוח לעולם
|
אולי מספיק לי רק לחשוב,
לחשוב עליך
להיזכר באותם רגעי תשוקה ותום
כשנישקת שפתיי
כאילו אין מחר.
|
פניך כפני העצב,
וכמיהתך לאהבה דועכת
|
|
|
הגעת אל הסלוגן
הקולי הישיר של
הגורו יאיא
אם ברצונך להקיש
אחת, הקש אחת.
אם ברצונך להקיש
שתיים, הקש
שלוש
אם ברצונך להיות
חבר באגודת "גם
אני רוצה להיות
גורו", המתן
ותיענה לפי התור |
|
