|
הגשם היה אכזרי, כמו אבנים על הראש. הוא נכנס הביתה והתנשם
בכבדות. הוא שמע אותה שוכבת במיטה, מעשנת. "את לא יכולה לעזור
לי כאן?" הוא קרא אליה בתוכחה, "זה לא כיף כל התוהו ובוהו
שהולך בחוץ," היא לא ענתה.
|
אז זה היה ברור,
הרי כולם ידעו שהוא יתחרפן בסוף
כל היום בבית, כותב
בקושי רואה בן-אדם
|
יש לו צריבה חזקה בבטן, אני חושב שזה נובע מאנרגיות שליליות
כן, ברור שגם מסיגריות, ותזונה לקויה, אבל בשורה האחרונה -
אני חושב שזה נובע מאנרגיות שליליות
כאילו, הוא מתעורר בבוקר, וטראח - מה עכשיו?
|
מה הולך בימים אלה,
בשערי העיר, ליד המזרקה,
איפה שממוקם סניף הדואר
הרבה בלגן של מי אני מה אני
|
וואו, כמה היא יפה
היא נראית אחת כזאת שיודעת להיות גם טובה וגם רעה,
אבל תמיד צודקת בעולם לא צודק
שהיא יודעת שהיא זיוף, אבל השלימה עם זה
|
עם שלושה או חמישה עיניים פוזלות
ומחשבה שמחליקה למן ריק של טמטום
הוא הולך ברחוב ורוצה לצוד את כולם,
כל הפוקימונים החמודים האלה המושלמים
|
אפשר לגעת בי בידיים מיובלות וזבות דם
אפשר לדמיין שאתה ציפור דוהה אל-על
אפשר לעקוץ, להשחיר, לזהם, את הפצע המורעל
אפשר לעטוף בתכריכים את המוות שימות לעולם
|
לא עובר יום בלי שהוא אוכל לה את הראש
בהתחלה עם מיונז,
אחר-כך עם סלט כדי שיחליק,
ובסוף קצוץ דק-דק
|
אני אמרתי לך שלא תוכלי לברוח ממני,
יש לי עיניים בשמיים, יש לי עיניים בתקרה
יש לי עיניים בחדר המקלחת ובשירותים,
יש לי עיניים מעל המיטה שלך ושלו
|
מתקלחת במים קרים מלאים קצף, ממלאת את האמבטיה,
ועושה צורות של קצף על קירות החרסינה
אולי יש לה אור שמש מתוק מחלון קטן,
ואפילו ציוץ ציפורים
|
בלבוש צנוע עם פקעת עצבים מאחורי הגב
היא ממשיכה ללכת את המרחק הרב
יריעות של בד על גופה המתנודד
הם לא יודעים טוב צרפתית, הם שכחו לדבר פורטוגזית
|
האריות ישבו בשבי הרבה זמן
לא היה להם לאן ללכת,
לא היה להם מה לעשות
וכשמישהו שכח לנעול את הכלוב
|
הילדים באו הביתה
מסלסלים בשערות נוצות ועננים
אבל פה הבית זקן,
ואני הולך כפוף ונוקשה.
|
נשים יכולות להיות מאוד אכזריות,
אבל הן מתוחכמות יותר מגברים,
ובמקום לשלוף סכין הן מטפטפות טיפת רעל,
והורגות לאט-לאט-לאט
|
היא מתפשטת לאט, ואני לא מביט בה
היא יכולה להתפשט כמה שהיא רוצה
היא חושפת שד ופטמה, וחושפת פלחי ישבן,
זה לא מזיז לי
|
התעוררתי בבוקר, וזה היה כמו כל בוקר
שטפתי פנים, צחצחתי שיניים, שתיתי וודקה,
ואני מוכן ליום החדש
מה אפשר לעשות? מה אפשר לעשות?
|
ענפים צהובים עם עלים צהובים,
מאוד דקים, חיוורים,
נגררים עם הרוח על אדמת העיר המקוללת
ארמונות נישאים באוויר,
|
אני שטחי ורדוד ושמח
אני לא מתעסק בך, ואת לא מתעסקת בי
יש לנו עבר כואב, וגם הכאבנו זו לזה
זה לא משנה לי, לא משנה
|
אני גר באוהל מאותה הסיבה שאני אוכל דגים משומרים -
כדי להרגיש נחשק
באוהל יש נחשים ועקרבים, אבל זה לא מפריע,
כל עוד הם טעימים
|
מה אני מתכווץ לי מה
הגודל לא קובע
ממה אני מפחד
מהפחד עצמו
|
אני דיברתי איתן, והן היו עירומות
יפות, יפות מאוד, אבל לא הייתה בי תשוקה
לימדתי אותן את סודות לב האהבה,
כדי שלא ישברו לגברים אחרים את הלב
|
הלכתי היום ברגל 50 קילומטרים של שדות מוקשים,
אבל הבנתי מי אני ולאיפה אני הולך
מאיפה באתי אני לא יודע,
רק הפסיכיאטרים יודעים
|
ירח אפל ערפלי משליך חושך על תפארת המדבר
עיניים בולשות קטנות דרך חרכים בנויים בקירות
טלפונים חרישיים, מילים בודדות בחצות הליל,
תלושות, מפוחדות, אומללות, עם סכינים
|
לקח לי יומיים להחליט, לקח לי שנייה לבצע
חרקירי
פילחתי את הלב שלי מהבטן כלפי מעלה,
לעבר הלב
|
הוא כבר מזיק לעצמו,
כאילו לא בכוונה, אבל בכוונה
הוא לא חותך את עצמו, או משהו כזה,
אבל הוא יודע שהבורקס מקולקל, אז למה הוא אוכל?
|
הירושימה אהובתי... מה עוללו לך?
מה עוללו לי, בן תפארת מדינת ישראל, שעליו לשמוע דברי בלע וקלס
נגד ארצו
מה חטאתי אנוכי שארצי היפה אותה כה אהבתי, ועבדתי בזיעת אפי,
ושרתי לה בגרון ניחר,
מפקירה אותי כמו משהו שסרח ואין לו מקום יותר...
|
סיגריה קפה סיגריה קפה
כדורים
סיגריה קפה כדורים כדורים
|
אני קם בבוקר ואני מבולבל
השכל שלי נשפך, ואני מוצא את עצמי שישנתי עירום,
על מרבד לרגלי מיטה, על הרצפה,
וכל כולי חבלות ושריטות
|
איזה יום היום? נדמה לי חמישי
לא, היום יום רביעי, מחר חמישי
עכשיו ערב ונכנס כבר יום העצמאות
יום העצמות
|
ישבתי ליד האש ומיררתי בבכי
מה יהיה, שאלתי את דמותי
הלו היום החדש התחיל,
מה הוא יביא?
|
ילד טוב או ילד רע
אבא שלך הולך לעבודה
הוא יקנה לך מתנה
את קולה של אימא שלך.
|
במקום הזה שוברים לאנשים ראשים
הילדים של אז נמצאים בבתי משוגעים,
הילדים של היום משיחיים ומהפכנים
הוא שר לך את הצער שלו, ולא למדנו כלום.
|
המנגינה נעה מתוקה ועצובה
כמו קופסת נגינה על קפיץ לתינוקות
השירה מזכירה ערים גדולות ריקות מתוכן,
בלילה קפוא ממחשבות ורווי ברגשות
|
הוא לחוץ על חתונה
מי תרצה אותי, מי?
- שמע, יש מלא נואשות...
|
למה את מדברת מילים כאלו?
למה את אומרת את גוש חרא?
את לא גוש חרא,
את אדם יפהפה ואינטליגנטי
|
יברך אותו השם ויחזק ידיו
לא קל ככה, לא קל,
גם קשה, אבל לא קל
יש לו רצונות משלו
|
אני תוקע עצמי בבשרך
אם טוב לך או רע לך לכאוב איתי
אין לי כוח לנשום את עורך
אני נאבק עם גופי בתוך גופי בתוך גופך
|
בלי אוזניים ובלי עיניים
עם רגליים למעלה וראש למטה
אני מנסה להגיד לך, ולהגיד
אני שוחה, אין לי שכל עכשיו
|
מה לקחת? מה עשית בחדר שלו?
אני מתעורר מחלום בלהות נעים, בו אני מגשים המשאלות, והרבה לא
אוהבים את זה
השמש חזקה על העיניים כשאני מדליק את הסיגריה המזוינת,
אף-אחד לא מת בריא
|
היא אמרה לי שאני מזרק אנושי
"אתה מזרק אנושי," היא אמרה לי
שאלתי,
היא אמרה שכגבר נועדתי להזריק זרע
|
קוצים קטנים מפרקים ידיים בערב יום שישי
ארגזים של ממון, של תיאבון, של אבדון
זוחלים לחדלון
וארץ זו על בנותיה שוכנת ביינות לסלעים
|
הוא שר לו כל-כך טוב לגרש את העצב
והעיניים מושפלות, והריסים מוטים על האישונים,
וחושך יורד סביב הבועה הזו
יש לו יד מברזל ויד מפלדה,
|
אם זה מצחיק אותך, תלעס מסטיק,
ככה תיראה פחות מעורר רחמים
אני נימפומנית ממין זכר על נשים,
מה לעשות
|
כשאתה קרב אל המפלצת השומרת על שערי גיהינום,
אל תשכח את החרב ואת הבשר.
|
אני חי במציאות מדומה,
כל קוביית קרח נראית לי קרה
אני שולח יד אל האפלה,
ממשש את פנייך הרטובות
|
אם יש לי רובה ומרגמה ואשוח לצד הדרך,
כיצד אקיף את החומה בלי לפגוע בציפור בדרך
אולי היא יודעת איך לשחות, אולי זו ציפור שחיינית
ממבואה וונצואלה עד שערי נגב הגליל
|
כל יום בכל יום אדמדמים בשמש,
והשמש לא מפסיקה לבעור
כלניות אדומות דם נוטפות דבש חלב,
והאדמה עדיין סופגת
|
אתה כאן בין גן-עדן לגיהינום
רועד כמו עלה נידף ברוח מול הבורא, האלוהים
אתה מקווה מאוד שאתה עושה את הדברים נכון
שהמוות לא יהיה כואב, שהמשך החיים שלך יהיו יחסית קלים
|
בדיוק ככה, כמו נקודה תלויה בחלל
וכשאני שואל מה נשמע, אני לא מקבל תשובה
וכשאני הולך, אני הולך לשומקום,
וגם חוזר לשומקום
|
הנמרים עברו את השער, והם עכשיו משחרים לטרף
הם לא אכלו הרבה מאוד זמן, גם לא שתו הרבה,
והם צמאים לדם
הרוח נושבת קרירה, ואנשים חוצים את השדרה
|
את לימדת אותי לעזוב, ועכשיו אני עוזב גם.
אני חותך לנשים באמצע מילה.
תמיד הנשים מתבכיינות איך גבר מסוגל לעשות להן את זה.
הן בוכות, או זועמות, וכולם אומרים להם "זה לא גבר, זה."
|
מים לשטוף את הגוף מ-כל הטינופת שהרעילו אותי
עננים לבנים מרחפים בין אדמה לשמיים
עוד סיגריה זפת לגוף חולה, מוח טועה
חור שחור לגיהינום בתוך מיטתי
|
שיירים של שמחות קטנות
כמו קונפטי
כמו שאריות מרק בצלחת
האהבות שלך אליי
|
הוא מתגנב בשעת לילה מאוחרת, ומגלה את המזגן דולק
זה לא בסדר, הוא אומר, אבל הבן-אדם כבר יישן
כל השבוע עבודה, וכשאין עבודה - יש סידורים
לא קל לאיש לדאוג גם לעצמו, כשכולם רוצים שהוא ידאג גם להם
|
סיגריה ארוכה כמו האורך של מגרש כדורגל
תעשן את כולה, יש לי את כל היום,
וגם יום המחרת, וזה שאחריו, אם צריך
אני השד הפרטי שלך
|
יש לו פנים מוזרות, אבל מעוררות כבוד
יש לו פנים חטובות, וקרימינליות
הוא נראה כמו טרוריסט מתוחכם, שנקלע בטעות למערבולת של אלימות
|
הוא מדליק את הטלוויזיה ומתבאס שאין פורנו
ואני אומר שככה זה כשיש לך אויבים,
אי-אפשר לסמוך על אף-אחד
|
גילחתי את כל הראש, גילחתי גם גבות
גילחתי זקן וגוף, גם את הערווה
עכשיו אני מוכן למות כמו רכיכה, כמו חילזון, כמו צדפה
אני כ"כ טיפש, עד שאין לי מנוחה
|
מוזר, ראיתי את הפנים האלה קודם,
נוקשים על דלתי כמו טורף,
כמו לילה מחכה לזריחה
מוזר, הוא ליווה אותי הביתה
|
מתעקש לי להיות בחורה
כלומר גבר בבגדי נשים
ולהוציא הרבה גברים חזקים, טיפשים והומופובים
וגם שוביניסטיים
|
למה כל הנשים נראות לי קרובות מדי,
כאילו, קרובות מדי אליי כשאני עובר
זה מחמיא, וזה כיף, שלא תבינו לא נכון,
אבל זה כאילו מכניסים אותך לפורמולה 1 כשאין לך רישיון
|
את השוקו מוכרים עם סיבי פלסטיק
אמרתי לו - יש סיבי פלסטיק בשוקו,
זרקתי אותו
הוא צרח עליי כמו משוגע, למה זרקת את השוקו
|
רק עברתי פה בדרך לבאר-שבע
רציתי לראות את הנוף
נוף יפה,
הרים מושלגים, גאיות מוריקים, מפלי מים, אגמים, שדות פרחים
|
נפלתי על מקום לא טוב
כל-כך הרבה חום
אין בו מקלחות ואין שירותים
כמויות כאלה של חום
|
הוא מנגן
כל היום וכל הלילה הוא מנגן מוזיקה
הרדיו אצלו דולק
דיסקיםדיסקיםדיסקים
|
נותנים לי כדורים שמשמינים אותי
עוטפים אותי במלא רוק שיוצא להם מהפה,
כשהם משבחים אותי כמה אני טוב,
כשהם מחפים על יחס מחפיר אליי בעבר
|
הוא חזר הביתה אחרי הרבה זמן
היינו חברים עד גיל 24
היום הוא גבר עם כרס,
קרחת גדולה, מתקשה להפעיל את הסמרטפון
|
נגמר לי הים
אז קפצתי לתוך שלולית
ורקעתי ברגליים,
והכול השפריץ
|
אני טוב יותר כשאני אני עצמי
והאיש הלך לקנות עגבניות,
ואולי גם דגים ועוד מיני דברים
אני יחף בתחתונים שומע בוב מארלי
|
תדבר ללמפה, תדבר לאישה שאתה אוהב
גפרור מתעורר בבוקר ומבקש חיים
ומה זה חיים אם לא אהבה?
|
חוץ מזה שאנשים השתגעו היום, לא קרה שום-דבר מיוחד. השכן
המרוקאי שלי החליט להתעלק עליי, למה אני נראה לו חלש, או
פראייר. אבל אתם יודעים איך זה עם מרוקאים, הם משחקים אותה
כאילו הם החברים הכי טובים שלך, ומאחורי הגב בוחשים.
|
בטח אני טוב במשהו, חשבתי כשהייתי מוטל במיטה עם מצח קודח ולב
מתהפך. בטח אני טוב במשהו חיובי לי.
|
אני משוטט בלילות ברחובות העיר הסואנת שלי, ואונס ילדות קטנות
ש-למה לעזאזל הן מסתובבות לבד בשעות הקטנות של הלילה, הרי
אנשים כמוני עלולים לאנוס אותן.
|
כשהיא כיבתה את הסיגריה שלה בתוך הקפה שלי, למרות שלא גמרתי
אותו, ידעתי שאני צריך לחסל אותה. בעיקר כי לא מחיתי, ולא
אמרתי מילה.
|
אני לא יודע מה היה קורה אם הייתי ער. אני לא ממש רוצה לראות
אותן, אבל אני עדיין אוהב אותן, טיפה. אולי זה לא לטובתי. כן,
כי נשים כמו בסקס סוחרות גם באהבה.
|
יפה, השתגעת מספיק, עכשיו תרחץ את הכלים ותסדר את המגב במקום
שלא ייפול חס וחלילה על הראש שלנו, אני לא רוצה חור בראש, יש
לי מספיק חורים. לא, אתה לא המשרת בבית, אבל אתה צריך להשקיע,
בן-זונה. למה אתה חושב שדברים מסתדרים ובאים מאליהם?
|
במערב הפרוע לא היו מנעולים לדלתות. היה סד בכל צד של הדלת,
עליהם היו מניחים קורת עץ עבה לדלת שנפתחת פנימה, וזה כל
המנעול. ברור שזה לא מספיק, ולא יכול למנוע מגבר חזק ונחוש, או
קבוצת גברים, לפרוץ את ה"מנעול" החובבני.
|
כולם רוצים להרוג את החבר הכי טוב שלכם בארבעה ביולי. הזונות,
הנרקומנים, הקפיטליסטים, הפוליטיקאים, העיתונאים, העובדים
הסוציאליים,
|
אני מזיין שדוניות, ואני הורג מלאכיות, אני המוות, אני התופת,
אני ממלכת סדום ועמורה, אני מלח ים המוות, אני פצצת מימן, אני
חנקן, אני פלוטוניום, אני הסיוטים שלא מתגשמים. וכל זה בעטיפה
אחת.
|
התאריך לא משנה. גם לא הבן-אדם, שיושב במטבח הקטן ואוכל פיתה
בוכרית עם סלט טונה וחמוצים. הוא יושב לבד, ואוכל לבד, סלט
טונה עם חמוצים. ועוד מעט הוא יישן לבד, ויחלום חלומות טרופים.
|
איזה יום היום איזה יום, יום ראשון. מה עושים ביום ראשון. מה
שעושים כל יום. מה עושים כל יום? מה שעושים ביום ראשון.
לילה יורד על העיר התחתית שלי, ואני לובש את חיוך הג'וקר והולך
להתבודד בעיר המוכרת לי כל-כך.
|
|
|
בלה בלה בלה
ידה ידה ידה
וכל השאר
היסטוריה |
|
