|
Jm5.7K
יונתן האורד, יליד 1990, מנסה ללמוד הכל באפס זמן.
המסכן סובל מתסכול אקזיסטנציאליסטי של חוסר-סיפוק
מוזיקלי (הוא לומד צ'מבלו ומנגן על גיטרה וחלילית),
ומנסה לנחם את עצמו בכתיבת שירה. מסיים כעת את
לימודיו בתיכון, ומתכנן ללמוד בישיבה לפנישירות צבאי
ואוניברסיטה.
בעל חיבה מיוחדת לייטס, אפלטון, הרמב"ם, באך,
קנופפלר, סזאן והוגו.
והנה היא התחילה שוב. התחמקות אלגנטית, למרות שהיא כתבה לו
בעבר שהיא תשלח לו את השיר. ובאמת שהיה אכפת לו! היא הייתה
מעין הפרוטז'ה הפואטי שלו, והוא היה להוט לקרוא את הסונטה, דבר
שלגיטימי לחלוטין. ובכלל, אם יש לה בעיה בשליחת השיר, למה שהיא
לא תאמר לו את זה?
|
בגן, ראשי מונח על כתף-נאוה,
ראשה אותי חובק, והיא עלי
חושבת, "נחבוק? עד אימתי?" -
היא לא תיפול בשבי האהבה.
|
טיגריס, טיגריס, המילל
בצנת יערות הליל;
איזו יד אל כבירה
האהב בלבך יצרה?
|
את מושא לקללתי;
וזכאי בן טובתי
שייטול בנקמתי
את נגמלת גמולתי.
|
מרב השאלות על-מה שיש -
יתרון-לו לאדם בכמיהתו,
דורש הוא, ולעולם לא-מתיאש!
ומספק את-כל אמונתו
|
ומה ישוה מהול לערלים?
הלה זוטא, אינו שוה כלי-זין;
ואלו - לא בלים ולא כלים,
ולא חקוק בם כתם ואות קין.
|
איה תמצא עזה כאהבה?
לעת היא איתנה, לעת - כושלת:
מיתרי לב-נאהב, אותם כובלת
ולא מרפה היא, רגש הנאווה.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
" אתה לא מחזיר
לי את הכסף ? "
" לא ! "
" זה בסדר,
הלוואי
שהכסף הזה ישמש
אותך לתרופות !
"
(החבר הטוב)
|
|
