|
יונתן נולד מתישהו באמצע שנות השמונים, ואכן דבר לא
היה חשוב בזמן הזה, בדיוק כמוהו. לא היו מהפכות
גדולות, לא מלחמות ואפילו לא משברים. הכל היה משעמם
ורגיל, וכך גם יונתן.
"מה יהיה? מה יהיה?!" הוא התחיל להתרוצץ ממקום למקום בחדר.
"תרגע, יהיה בסדר. שב!" הוא אמר, בעודו יושב. זאת לא הייתה
הפעם הראשונה שזה קרה.
"אני לא יכול! אני משתגע" הוא התיישב, ומייד קם שוב והמשיך
ללכת בעצבנות אנה ואנה.
"כן, אני רואה. די כבר, אז היא לא ה
|
אולי אתה בקטע אבסורדי?
אולי זאת הדרך לחיות, ככה מוזר, על סף התימהון
|
קשה לו לבכות בלילות. זה פוגע בכבודו. כואב לו מבפנים והוא
נושך את השפה.
הוא מרגיש שום דבר. הוא עולם ומלואו. הוא לא מאמין בכלום,
כולל כל מה שנאמר. קשה לו לבכות בלילות.
|
|
|
לאחרונה כל מיני
כותבים התחילו
לחתום פה בשם
צוות הכותבים של
האנציקלופדיה
בליטניקה. אז מה
אם אנחנו
במנוחה, או
שותים קפה כבר
חודשיים, זאת
סיבה להחליף
אותנו? תנו
סיבה! תנו סיבה!
אה, נתנו
בעצמנו, נו
שוין, אנחנו
מבקשים שתפסיקו
לכתוב בשמנו,
אתם מקלקלים לנו
את השם הרע
שעשינו לעצמנו.
האנציקלופדיה
בליטניקה,
מהדורת הפסח
2001. |
|
