|
התדעי מה עברתי מאז שנפרדת
התדעי לילות של סליל ברזל עבותות
וריקמה חמוצה של סנוורי בוקר
או חוסר רוח וחוסר מבוא
|
2004. הגענו לפה.
וזה שלא יפה פה.
|
פתאום הפכת להיות עייפה
תנועות הגוף שלך השתנו
ידעתי שמשהו היה מוטעה
אבל היה לי קשה למצוא את הרגע
|
יום מלא כיף
אני ואת בנפתולי חוסר המודע
מפשקים רגליים בגן המשחקים
עיניך נוצצות ומלאות שמחה
|
שפתיי נושפות ביובש האילם
היום אנחנו כותבים תקופה
|
אני שונא פתיתים ואפונה ביחד
אני אוהב כל אחד מהם לחוד
אני מאמין באדם וביכולתו לשנות
אני חייב לרוברט סמית את חיי
|
איש ואישה נפרדים
כאילו מעולם לא נאנקה תחת גופו
כאילו מעולם לא ריפו ידיה את עורו העצוב
|
תודה לך אמא
על כאב שיצר גאונות
על סבל שהוליד עומק
על פחד שברא רגישות
|
רוחות היובש הולידו משחקי חול
זיפים, מעיל שחור, הכלב נדרס
העבדים התחילו לגרד את הזכרונות
מהאספלט השחוק
|
מעולם לא ראיתי אותך באור היום
את לא יותר מפרק בספר ישן
אבל בדמי ימינו
אני קרוע כפי שלא הייתי מעולם
|
בבית הרב
אין מבזבזין זמן
האחים קוראים פרשת אבות
ואומרים לפניהן עשרים וארבע ברכות
|
ובחורף נסענו ביחד
ברכבת מאנגליה לבריסל
ראינו איש עצוב מאוד עם
חליפה וכובע
|
נערה יפנית בשמלה ורודה וגרבונים על מרפסת עץ
ועוד נערה יפנית עם עיניים עצובות יושבת קרוב
מה אנו יודעים על תחביביהם של נערות יפניות באמצע המאה
אבל תשוקת הנעורים היא תשוקת הנעורים
|
ובשוך המלחמה מעיירתנו הפצועה
עת עדיין יגירו שפתינו דם
|
והדקות חולפות
דבר לא קורה
מה בעצם אמור לקרות בעולם הזה?
ואני אינני שם וגם אינני פה
|
לא כופר נהייתי
גם לא אדיש לאוהבים
אינני מהפכן
גם לא חסר מלים
|
במועדון בת"א הקשה
את משתדלת להראות מינית ומושכת
בגדיך נבחרו בקפידה
אבל פניך מסגירים את הבגידה
|
אתה אוהב את הרגע
ואת השלמות ואת הירח הלבן
ואתה יודע שאהבה זה רק לבד
רק אתה ורק הנשמה הפנימית שלך
|
ככה פתאום באמצע היום
איבדתי את המשמעות של הדברים
הלכה לי לאיבוד ההרגשה
וחזרתי להיות ילד
|
את שוכבת עם איכר זר
והמראות הפסיכודלים מקיפים את הכיכר
היית מחייכת ואומרת:
"אתה לא תחזור אל הכפר"
|
לפעמים אדם הוא למעלה
וכל רצונו להשאר למעלה
|
אהבה נרקסיזם מעצורים
מסיבה אנשים את
|
העולם המודרני שוחט אותנו אחד אחד
כמו כבשים במדבר צחיח
מפתה ומחייך כמו סבא אוהב בליל חורף
מזמין אותנו לטעום את סעודת החג הדשנה
|
ומשחתי את פי האתון במעט מים קרים
על הרקע הצהוב והאביך
התמכרתי לתחושת הרעב הקשה
מינימליזם תובעני ומתוק
|
תחושה בסיסית של זעם
ליבת הנשמה הכאובה שלי סתורה
בין מלוכה ואתונות
אני כוכב רוק יפהפה בליהוק של שמן כושל
|
"מה אהבת בחיים האלה" לחשה,
"דברים רבים, דברים רבים"
"אבל מה יותר מכל, אהבת, אהובי"
מצמץ בעיניו, מרגיע את נשימתו, מחפש בזיכרונו
|
אז אתה משוטט ברחוב
הנה יש כאן מועדון הופעות קטן
להקת ג'ז הגיעה מתל-אביב
אני רוצה המון בירה
|
בסוף יום העבודה האחרון
עת יעמדו בתור ערב רב של פועלים
בסרבל כחול
ישלם המזכיר הכללי את משכורתי
ואבוא לאסוף אותך בחודש אוגוסט
|
|
|
משפט אחרון לפני
המוות: "זהו,
גמרתי" |
|
