|
נולד ב-1979 בעומר, גר בתל אביב אבל חי באשליות.
מעולם לא פרסם ספר וכפי הנראה הוא לעולם לא יפרסם.
עד היום כתב מספר לא מבוטל של סיפורים, מונולוגים
ושירים שכולם באורח פלא מצאו את דרכם לפח הזבל הקרוב
למקום מגוריו. בקרב מכריו הוא נחשב לגורו בענייני
כלום,ויו"ר מועדון המעריצים של דוד ויצטום.
את הרגעים המעטים בהם הוא פיכח הוא מעביר בחלומות
מאוד אינטנסיביים על חופיה הירוקים של ניו-זילנד.
ואי"ה את הסיפור הבא (שלא ייזרק לזבל) הוא יישלח
משם.
אבנר מקיץ לפתע בבהלה,יותר מעשר שנים הוא נודד במחשבתו לאותו
ערב לפחות פעמיים ביום.
אחרי שנועם נהרג בא ההלם ואחרי ההלם בא זעם, זעם מהול ביגון
עמוק וזעם פינה את מקומו לכאב.
כאב חד וחריף כאילו חומצה זורמת בכלי הדם.
אבנר החליט שהוא יחיה במקום נועם או
|
רני רק חזר לפני שלושה שבועות, איזה שנה וחצי הבנאדם לא היה
כאן. בדיוק אותו רני רק שהוא קצת נראה כמו הכלאה בן היפי
סטלן ליאפי בחולצת GAP אורגינל שהוא קנה בהנחה מבחורה יפה, עם
עיניים של חתול בסן פרנסיסקו.
|
כבר הרבה זמן שגבי לא מצליח להירדם,כשאני אומר הרבה זמן אני לא
מתכוון לשעות, אפילו לא ימים כשאני אומר הרבה אני מתכוון
לחודשים. בעצם מאז שהוא חזר מלונדון הוא בקושי עצם עין.וזה לא
שהוא לא מנסה הוא ממש מנסה, אבל אפילו בלילות שהוא סוף- סוף
נרדם לא עוברת שעה והו
|
|
|
אני לא מבין...
לחזאים מותר
לגעת כל היום
בחזה ולי
אסור??
סוטה מהנושא |
|
