|
ג'וני בלאק זהו שמו. בנו המאומץ והאבוד של פרנק
בלאק.
נולד בשלהי 83, וגדל ברבות הימים לצעיר מסוקס ונאה
בלורית. חוטא בכתיבה, מוסיקה, וחטאים נוספים שאינם
קשורים לאומנות.
תגובות יתקבלו בשמחה ואושר.
בשל היותו טיפוס שקט בדרך כלל, אשר נהג לחסוך במילים ולדבר
במשפטים קצרים, פשוטים וענייניים בלבד, חשבו אותו חבריו לעבודה
לאדם דכאוני. אך לא כך היה הדבר. האושר כן היה חשוב לו. למעשה,
הוא הקציב לעצמו כל יום חמש דקות (בדיוק) של אושר. "רגשות הם
בזבוז זמן, ואינם
|
הוא בהה בתקרה מספר רגעים מבלי להיות בטוח האם הוא כבר ער או
עדיין ישן. החדר היה חשוך לגמרי, מלבד שורת קרני אור קטנות
שחדרו מבעד לתריס הסגור. לבסוף הוריד מעליו את השמיכה, התרומם
באיטיות, והביט סביבו.
|
אחרי השיעור, כבר שכחתי איזה שיעור זה היה, טיילנו במדשאות
הקמפוס. דיברנו שעות על גבי שעות, ואפילו שלא תמיד הבנתי על מה
היא מדברת, הסכמנו שאנחנו מבינים אחד את השני הכי טוב בעולם,
לפעמים אפילו בלי מילים.
|
|
|
אמרתי לו מיכאל
עזוב אותך
מללמוד, תמשיך
עם התדלוק יש
בזה כסף ולא
פחות השראה, לא
הקשיב לי, מה
אני יכול לעשות,
הלך למד הפך
פרופסור והיום
אתה לא יכול
לדבר איתו, ולא
תגיד הצעתי לו
את זה היום,
הצעתי לו את זה
אז... כשעוד לא
היו מתדלקים
כשלתדלק לא היה
מקצוע נדרש
כשהיתה הילה
סביב המקצוע...
אתה מריח ריח של
דלק? יענק'ל
יענק'ל?
יענק'ל?!!
אחות!!!
חצ'קל איש מוסד,
ברגע של
נוסטלגיה עם
יענק'ל ז"ל. |
|
