|
יליד ירושלים 84'.
כותב, מצייר ומצלם
כל השירים בעמוד זה הם בני שנתיים לפחות.
החיים הספיקו להשתנות מאז בערך 78 פעמים. פשוט אין
לי לב להעלים אותם..
"היה לו לב של זהב"
אני לא אוהב כמעט איש...
|
השדים (או הרגשות - איך שתרצו) החלו את הסעודה באכילת אדם. על
פניו הייתה הבעת עצב. קודם השדים אכלו את הגפיים שלו ברוטב
אלפרדו משובח, ואח"כ את הבטן.
|
אם אמרתי שאין אז אולי יהיה
זהו חוק שאומר אני תמיד הטועה..
|
איך אוכל לדעת
את מי לשאול מה לעשות
רצה בכביש חסר קצה
חסרת תשובות
|
את לא תראי שום טפטוף מצונרר
לי הוא סופר את השניות
טיפה טיפה...
|
אחותי הגדולה צורחת
ואחותי הקטנה צוחקת
|
ושמיכת פחדים וכעס
שוב מחממת רגשות
אשר קפאו פה בינתיים
כי אתה כבר לא מרגיש
|
לא שאני רוצה להיות עצוב
זה רק כי הבכי משחרר..
|
פיך הקטן נסגר
בעדינות אולי קסומה
כל מחשבותייך - תעלומה
|
העיניים שלי לא יודעות
אחרי מי לעכוב
הכל זז כל כך מהר, ואפור. אפור מפחיד
|
אני נסחף לחוף מדהים
מעוטר בעצים ובניקיון
והמים בצבע תכלת
|
ולוחצת קלות
ושפתיה פותחות עוד
חיוך שמסמל על האות..
|
הם לא ראו גם את החבר שלי
הם לא יודעים שאנחנו שוכבים.
|
הרים וכינורות ובקבוק
יין לבן
חצי יבש כמו ההומור שלה
|
למרות ש
לא רוצה ליפול אז
אני שוב מועד
|
רק קרן אור אחת נשארה מטובו של כל העולם הגדול הזה.
|
אף דמעה לא תעז לצנוח
אלא אם יצוץ הגשם
מבעד פלא מכושף
הוא יקיש על חלונך..
|
דימום באצבעות חסר כאב
מראה על כוח סבל
|
וגנן שרק הורס
עוד ניצב שם כתמיד
יוסיף עוד ממטרה
שאמורה להשקות
|
לנשק את שפתיה
מושלמות כמו המוות
לטעום את טעמן המתוק..
|
הדמעות מסתירות לי,
אני לא רואה
הן מורחות לי
ת'מילים על הדף.
תביא נייר
לקנח ת'אף.
|
חיי מתפרקים
או אף מפורקים
ואולי את אשמה בכל
אבל זאת לא אדע לעולם
|
זה די מצחיק ככה
שנינו,
לפעמים חושבים שלבד ולפעמים
זה מרגיש כאילו ביחד.
|
|
|
לרצוח ערבים זה
כמו לכתוב סלוגן
רק עם פחות
גופות ויותר
דם.
ברוך גולדשטיין
מסכם תקופה. |
|
