[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ג'ון בלו
ג'ון בלו ובנו

 
ג'וני


אל היוצרים המוערכים על ידי ג'ון בלואל היוצרים המעריכים את ג'ון בלו

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סוריאליזם
גבר במרתף. זה מה שעדינה רוצה. כזה שמחובר אל הקיר בשלשלאות
פלדה כבדות, המשתלשלות מהטבעות המהודקות לצווארו, לקרסוליו,
לפרקי ידיו. כבר זמן מה שהיא יודעת שזה מה שהיא רוצה.

התבגרות
גם היא היתה אובססיבית, ואולי זה מה שמשך אותה אליו. מה שמשך
אותו אליה. אולי.

ארספואטיקה
בלילה היא מתגנבת לגינה, זורקת אבנים על החלון של חדר השינה.
כאילו שאנחנו עדיין ילדים. כאילו שמיטת הנוער לא הוחלפה במיטה
זוגית, שבצד אחד שלה ישנה האמא של הילד שלי, ובצד השני שוכב
אני, מביט מהחלון החוצה, ועושה תנועות של "לכי מפה, לכי מפה."

הומוסקסואליות
את הדרך חזרה מבית הספר שלנו היינו מאריכים בכוונה כדי שתעבור
ליד השער של "אורט", ליד הערסים שהיו יושבים שם על הברזלים
ומקללים אותנו. היינו צועדים מהר, לאורך המדרכה הנגדית, הלב
פועם בהתרגשות, מתמלא בקללות האיומות, ומתרגש לקראת הנחשול
שיבוא וירוקן אותו.

פוליטי
שלושה מרחקים מירושלים לרמאללה: האזרחי שהוא אינסופי, הצבאי
שהוא רבע שעה באישון לילה באוטו של אבא-אמא, והפתלתול, מוליך
השולל, בין מחסום למחסום - היום לא מפה, היום משם - באוטובוס
מהתחנה המרכזית של העיר המזרחית, מתנמנם בספסל אחד לפני הסוף.

גן עדן
כשהיא הייתה מחייכת, כזה אור היה בוקע מהפנים שלה, שהשמש היתה
מתעמעמת. השפתיים שלה היו מתעגלות בחצי חיוך חולמני כלפי מעלה,
העור המושלם שבלחייה, שרמז שומן תינוקות נרמז בגומותיהן, היה
קורן, והירוק העז שבעיניים שלה היה זורח ומסנוור אותך.

מדע בדיוני
ביולוגיה היא מדע של פרטים. פרטים קטנים. לאורך חישוק הגנום של
האשריכיה קולי בובי מזהה את ארבעת הגנים הרודפים אותו מזה
שלושה שבועות: לאק-אי, לאק-זי, לאק-וואי, לאק-איי. אבל את מי
זה מעניין? למי אכפת? למה להתאמץ כל כך להבין מנגנון מטבולי של
חיידק?

פנטזיה
בספר יצירה, הספר המקודש לנו, מסופר כיצד אלקיים יצר את העמים:
את הפיניקים ממי הים וקצף הגלים, את הפלשתים מהאדמה החומה
והעשב, את האדומים מסלעי הגיר ואבני הבזלת, את הנבטים מהאש
וחול המדבר.
אותנו, את העבריים, יצר אלקיים מהמילה.

ארצישראל
- כן. כאן, יא מא כאן, היה היה פעם, בחור - גיבור חיל. אומרים
שכשאמא שלו הרתה, בא אליה מלאך. אמר לה: אל תשתי יין ושכר, אל
תאכלי כל טומאה. הבן שייוולד לך, הוא בן מאלוהים.
- כמו ישו?
- לא, לא כמו ישו. כי ישו נולד בנצרת, והבחור שבסיפור שלנו,
הוא נולד ב...

אלגוריה
פעם לפחות הם היו מייללים לעברך, נוהמים, מתקבצים ללהקה
ומתנפלים עליך. עכשיו - יוק. לך חפש את עצמך מתחת לגשר. לך שתה
ממי הרוהיפנול של נהר הווישקה.

פנטזיה
לא דיברתי עם יהוידע מאז הלימודים. מאז מסיבת הסיום של תואר
ראשון. הייתי כל כך שיכורה, שאני בקושי זוכרת מה הלך שם. מצד
שני, הייתי כל כך שיכורה, שלא קשה לנחש מה הלך שם.

ארספואטיקה
"אל תצטער! אל תצטער! לאהוב זה אף פעם לא להצטער. לא ככה? הנה,
יש לי פה את המזור לכל מכאוביך".
מאחד מכיסיו הוציא האיש פיסת נייר מקומטת. כשהיססתי לקחת אותה
מידיו, קרב אותה אל עיניו, מצמץ, והקריא בקול.

פנטזיה
עם קוביית שוקולד נמסה בתוך הפה הייתי נכנסת למטבח, ומתיישבת
ליד השולחן, לבחוש את הסוכר והשמרים במים החמים עד שימסו. סבתא
היתה הופכת את שעון החול, ואומרת - עכשיו תספרי לי סיפורים,
ואני, שהתאמנתי מראש, סיפרתי לה חמישה סיפורים, כל אחד מהם שתי
דקות בדיוק.

ארצישראל
"כל העיר הזאת נהיית יותר ויותר מוזרה. בחדר של הפח זבל מישהו
ריסס 'נתן אלתרמן חי' על הקיר."
"אולי זה היה אבא שלך. הוא קרא באוטובוס את 'עיר היונה' ואת
'כוכבים בחוץ'."
"אם אבא שלי היה מרסס גרפיטי בין פחי הזבל שלנו, הוא היה עולה
להגיד שלום."

פנטזיה
תחנת רכבת היתה סימן מבורך. לא רק בגלל שכבר ימים רבים תרנו
אחריה, אלא בעיקר מפני שהמצאותה הוכיחה שפרשנו נכונה את נבואת
ליל אמש. כשישבנו ליד המדורה, אבימלך בחש בגחלים במטהו - מה
אומרת לך האש, ידידי? אני רואה את שדות החשמל הגדולים.

פנטזיה
אני עייף. אני מאד עייף. אבל לא אוכל להרדם בלי הטעם המר-מתוק
של אבקת הקריפטונייט. הדקירה הזו בקצה הלשון, וערפול החושים
הבא בעקבותיה. כן, כך, שתבוא האפלה ותאסוף אותי אל חיקה חסר
החלומות.

זוגיות
"הבאתי לכם נענע." אמרה יודית, האחראית על האירוח הכפרי בסופי
השבוע. "אתם אוהבים נענע?"
"אוהבים מאד." הודה לה תומר. "אצלנו בדירה יש נענע בעציץ."
"נו, אז זה לא חידוש בשבילכם."
"לא, נענע מהקיבוץ, זה הדבר האמיתי. זה בטח הרבה יותר טעים."

"אל תדאג." נתן אומר. "בכלל השארנו אותך הרחק מאחור. בשדות
הדורה האדומים של סברליואפול."
"כן." אני מסכים. "צפיתי מבעד לחלון השירותים."
"כל כך קל לקום וללכת."
"כל כך קשה למצוא מזור."
"אולי ביום אחר זה יעזור."

שיירת פילים ירדה אל החוף. על גבו של הראשון ישב אח של גדי
בתנוחת הלוטוס, פניו קורנות. "מזל טוב! מזל טוב!" קרא אל כולם,
"שלווה ואושר! אושר ושלווה!" קהל האורחים הריע, והחל זורק
לעברו קונפטי, שוודאי יועד לגדי ורונית.

פנטזיה
לחשתי אל העפרות, וחוסר שקט ניכר בהיענותן. תשובותיהן היו
מבולבלות, מגלות טפח ומסתירות טפחיים. היכן מסתתרים שדי החשמל?
כל הד נשא תשובה שונה. בכל מקום. בשום מקום. זה סימן טוב, אמר
אבימלך.

אהבה
יהיה בסדר.
זה מה שהקופאית הרוסייה אמרה לך. הגברת שעמדה בתור לפניך, שאלה
אותך: אתה רווק? היא התבוננה במצרכים שקנית - שקית של פסטה
מוכנה, שתי עגבניות, שני מלפפונים, שני בקבוקים של בריזר לימון
- ואמרה: אתה רווק? לא נורא.

סיפור ילדים
"את זוכרת את ירון?" אני שואלת את נועה. "ירון שלמד בכיתה
המקבילה? פעם התקשר אלי, כשהייתי חולה."
"ירון? זה מושלם!" נועה מתמוגגת. "הוא עדין ורגיש, כמו שאת
אוהבת. על נקלה אשיג את מספרו הנייד. את תתקשרי אליו, אני
אחזיק לך את היד."

פנטזיה
על השולחן של אליס התהלכה נמלה, נמלת קציר. מדי פעם טיפסה
ועלתה על המקלדת, פוסעת בשביל הצר שבין המספרים וקבוצות מקשי
הפונקציות.
אליס התבוננה בה. מאז השעה חמש, בה עובדי המשרד האחרים עזבו
איש איש לביתו, הסתובבה נמלת הקציר על השולחן, והשביתה את אליס
מעבודתה.

זכרונות
כשהשולחן הקבוע שלנו היא מתמלא, אחת המלצריות היתה ניגשת לשאול
מה אנחנו רוצים להזמין. כמו בטקס דתי, עמנואל היה שואל: "איזה
פשטידות יש לכם?", והצ'יף היה נוזף בו בתוכחה מעושה: "פשטידה
על הבוקר, עמנואל? איך אתה יכול לאכול פשטידה על הבוקר?"


לרשימת יצירות השירה החדשות
קובץ שירים
איך התהפכנו מאווירון לחללית?
ואיך מרוב תוחלת, נותרנו בלי תכלית?
מוטב נבער-נימוג? מוטב נחליד?
"זה קל", אמרת לי. "צריך רק להחליט."

וידוי
בפחם ועפרונות רכים,
בגרפיט,
אני רוצה לרשום
רישום כוזב במסמכי תאגיד

מחאה
חכם יונתן
ראש כורדי
לא מחליף לנו פרוכת
ולא מדליק אור בחוץ


לרשימת יצירות הנובלה החדשות
"אז מתי נראה לך שתחזרי?" שאלתי.
"הכרטיס שלי עכשיו הוא לעשרים ואחד בדצמבר, אבל זה קצת תלוי
בהם. אני מקווה להגיע לסילבסטר."
"אני גם מקווה."
"אתה מאד חסר לי. אתה יודע שאני מאד מתגעגעת אליך. אליכם. תן
לי להגיד שלום ליובל."


לרשימת יצירות הצילום החדשות
דוגמנות
אל היצירה
כשבני נעתר
ופיו נפער
אל מחית בטטה ועוף
הגנים הפולניים
רוטטים, מתענגים:
היאח, איזה ילד טוב!




אל הארכיון האישי (20 יצירות מאורכבות)
צונזר


תרומה לבמה





יוצר מס' 10355. בבמה מאז 7/2/02 3:54

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לג'ון בלו
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה