ילידת 87,
כותבת כשהיא עצובה בדרך כלל.. שזה קורה דיי הרבה.
ואוהבת את הכתיבה, היא משחררת אותה ונותנת לה לבטא
את הרגשות שלה בצורה הכי אמיתית שיש.
עברה יותר מדי בחיים יחסית לגילה, והפסיקה לשים זין
על מה שחושבים..
כמו שאביב אומר-
"השתיקה שלי, זאת הצרחה הכי גדולה שבי,
השתיקה שלי זה הכאב הכי כואב שלי,
וכשהשקט יפול כמו חול קולי לאיש לא יגיע
אני יכולתי לבכות אבל, פחדתי שזה יפריע..."
