ג'ו די-מד היא בחורה כזאת, מהסוג שהכי קל להבין,אבל
הכי
לא.
היא נולדה בשנת 84 ביום אביבי (למרות שהיא מעדיפה את
החורף,גשם הוא אחת מאהבותיה הגדולות.)
היא אוהבת שיטחיות, כי השיטחיות מעניקה לה פרספקטיבה
נכונה על הדברים.
ג'ו די-מד שונאת התיימרות והבי-מטאל (כי הבי-מטאל
זאת התיימרות לדעתה)
היא אוהבת לכתוב מתוך הרגש ולא מתוך האילוץ.
מאמינה ששלום ושיוויון הם ערכים עליונים(כן,היא קצת
יפת נפש שזאת נקודת זכות לדעתה)
נוטה להתרגש בקלות מטוב לב.
לפעמים היא מרגישה שכמעט כל יצירותיה ממוקדות רק בה
וזה גורם לה להרגיש קצת אגואיסטית ונרקיסיסטית.

ג'ו די-מד אוהבת אנשים..ואולי יותר מידי..ולכן היא
מרירה, אבל אל דאגה! ג'ו די-מד לא תראה לכם טיפת
מרירות אלא רק לעצמה.
ג'ו די-מד מאחלת לכם למצוא את מקור האושר,שתתעטשו
תמיד יגידו לכם לבריאות ושיהיה לכם יום טוב.


i lock the door and lock my head and dream of
butterflies instead...
{K's choice}

עדכון ה23/2: סובלת ממשבר כתיבה.
עמכם הסליחה.
ה20/4: אוהבת בשקט
ה21/5: יודעת יותר. אוהבת עם קצת רעש.
ה3/7: סכינים בגב,סכינים בגב
ה1/9: מתגעגעת הרבה. מגיעה למחשב רק בסופ"שים.מתנצלת
מראש על איחורים בתגובות.
13/10: המון דילמות קורעות לב. אוהבת יותר משאי פעם
העזה לחשוב.
ה8/12: הרבה עצובה והרבה אדישה(וכנראה שגם מבולבלת)
ה31/1: עצבנית. כנראה שהחליטו שהיא  תערוכה בגלריה
ניו-יורקית.
ה14/4: כנראה שהכל כרגע על מי מנוחות.לא רע.
ה5/6: מחשבות על העבר ומחשבות על העתיד.זה פשוט
מתכון רע.
ה4/8: רוצה שיהיו לי תשובות יפות לבעיות של
אחרים.כמו בשבתות וחגים.
ה30/11: הזמן עובר מהר מדי,דברים זזים מהר וקצת קשה
להשתלט.
ה3/2: כנראה שזאת הצתה מאוחרת במיוחד. אבל צבא זה
רע.
12/9: אם הייתי מאמינה לעצמי שככה דברים מסוגלים
להראות. שבשלב כזה בהתבגרות האנושית שלי אני עוד
ארגיש ככה.

איך עושים שקט? הייתי ילדה קטנה,ממש קטנה,פצפונת.ואני זוכרת שכשהיה בגן ריכוז בוקר והיה רעש אז הגננת היתה אומרת:"ילדים!תעשו שקט!" אז כל הילדים היו פתאום עושים שקט ורק אני לא הבנתי איך עושים שקט..

700 רסיסים הו אלוהים, יש לי 700 רסיסים ממך

אדם הוא ים אז חשבתי לי שבגילי המופלג 18, ייגמרו לי שלל הדימויים הדביקים. אבל מה לעשות, דבק בי החיידק.

המודל הסטרקטורלי האגו שלי עצוב היום. והאיד,הוא זקוק לתרופת הרגעה. והסופר אגו,הוא תמיד מחושב.