[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ג'ו די-מד

אל היצירות בבמה האהובות על ג'ו די-מדאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ג'ו די-מד
ג'ו די-מד היא בחורה כזאת, מהסוג שהכי קל להבין,אבל
הכי
לא.
היא נולדה בשנת 84 ביום אביבי (למרות שהיא מעדיפה את
החורף,גשם הוא אחת מאהבותיה הגדולות.)
היא אוהבת שיטחיות, כי השיטחיות מעניקה לה פרספקטיבה
נכונה על הדברים.
ג'ו די-מד שונאת התיימרות והבי-מטאל (כי הבי-מטאל
זאת התיימרות לדעתה)
היא אוהבת לכתוב מתוך הרגש ולא מתוך האילוץ.
מאמינה ששלום ושיוויון הם ערכים עליונים(כן,היא קצת
יפת נפש שזאת נקודת זכות לדעתה)
נוטה להתרגש בקלות מטוב לב.
לפעמים היא מרגישה שכמעט כל יצירותיה ממוקדות רק בה
וזה גורם לה להרגיש קצת אגואיסטית ונרקיסיסטית.

ג'ו די-מד אוהבת אנשים..ואולי יותר מידי..ולכן היא
מרירה, אבל אל דאגה! ג'ו די-מד לא תראה לכם טיפת
מרירות אלא רק לעצמה.
ג'ו די-מד מאחלת לכם למצוא את מקור האושר,שתתעטשו
תמיד יגידו לכם לבריאות ושיהיה לכם יום טוב.


i lock the door and lock my head and dream of
butterflies instead...
{K's choice}

עדכון ה23/2: סובלת ממשבר כתיבה.
עמכם הסליחה.
ה20/4: אוהבת בשקט
ה21/5: יודעת יותר. אוהבת עם קצת רעש.
ה3/7: סכינים בגב,סכינים בגב
ה1/9: מתגעגעת הרבה. מגיעה למחשב רק בסופ"שים.מתנצלת
מראש על איחורים בתגובות.
13/10: המון דילמות קורעות לב. אוהבת יותר משאי פעם
העזה לחשוב.
ה8/12: הרבה עצובה והרבה אדישה(וכנראה שגם מבולבלת)
ה31/1: עצבנית. כנראה שהחליטו שהיא  תערוכה בגלריה
ניו-יורקית.
ה14/4: כנראה שהכל כרגע על מי מנוחות.לא רע.
ה5/6: מחשבות על העבר ומחשבות על העתיד.זה פשוט
מתכון רע.
ה4/8: רוצה שיהיו לי תשובות יפות לבעיות של
אחרים.כמו בשבתות וחגים.
ה30/11: הזמן עובר מהר מדי,דברים זזים מהר וקצת קשה
להשתלט.
ה3/2: כנראה שזאת הצתה מאוחרת במיוחד. אבל צבא זה
רע.
12/9: אם הייתי מאמינה לעצמי שככה דברים מסוגלים
להראות. שבשלב כזה בהתבגרות האנושית שלי אני עוד
ארגיש ככה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הייתי ילדה קטנה,ממש קטנה,פצפונת.ואני זוכרת שכשהיה בגן ריכוז
בוקר והיה רעש אז הגננת היתה אומרת:"ילדים!תעשו שקט!" אז כל
הילדים היו פתאום עושים שקט ורק אני לא הבנתי איך עושים שקט..

כולם רוצים להיות ג'ים מוריסון.כי ג'ים מוריסון הוא אגדה וכולם
רוצים להיות אגדות.

באותו היום הלכתי ברחוב.סתם עוד יום רגיל,עוד יום של עיר מלאה
בפקקים,עשן וצעקות.שוב הלכנו לנו כל המושלמים ברחוב ובתוכנו
שוב נרקבנו.כולנו היינו שם,כל המושלמים מעמידי הפנים.

נילי הולכת לכיתה, יושבת כמו שקית שקופה. המורה מדברת המון
ולנילי אין זמן לחשוב על מילים של מורה. היא רוצה לעשן סיגריה
לאט ולשמוע "סימון וגרפונקל" בפטיפון, כמו שהיא היתה קטנה. אמא
שלה ואבא שלה היו יושבים על המרפסת. נילי היתה רוקדת ואמא ואבא
היו מסתכלים.

פואנטה
היינו שתיים. אני הייתי חתיכת יצור מכוער והיא היתה כוסית
כזאת. אני הייתי חברה של כולם וכולם אהבו אותי והיא לא כ"כ
אהבה אנשים, אבל בחיי איך שבנים היו נדלקים לה על התחת.

שוב באותו בוקר סגרירי נשבה רוח קרירה.בזמן האחרון הבקרים הם
כאלה.אני אפילו לא בטוחה שחורף,למרות שלפעמים גם מתענן ויורד
גשם.סערות כאלה שמתרחשות לי בלב,מתחת לאותם עננים אפורים
שמכבידים לי על הנפש.

מקאברי
היום תליתי בפעם הראשונה בחיים שלי מתלה. מתלה אמיתי מעץ
למגבות ולכובעים שלי. אני מסתכלת עליו כל היום, מאושרת. איך לא
חשבתי על זה קודם?


לרשימת יצירות השירה החדשות
הו אלוהים,
יש לי 700 רסיסים ממך

האובססיביות הזאת
מאיימת להרוג אותי

יש לי
מחזורי דמיונות של
אוטופיה

כמו ספינת אוריגמי
שקופלה במיומנות
מדף שנתלש ממחברת משבצות

ואין כמוני בעולם שיודעת
מה שתיקה טובה שווה

ערימה תרבותית מונחת לי
על קצה המיטה

אני בתוך עצמי בתוך עצמי בתוך בועה
מסתכלת מעלי ורואה
אני כנועה
לרצונות של אחרים

ארגזים של אשמה
נשמרים לי בחדר
משקלם הגבוה
מחמיר את השבר

קצרצר
ותסתכל בי במבט מלא ופעמוני

אבל אם עברנו את גירוש גן עדן
נעבור גם את זה

מצב
האם דמעותייך נפלו כטיפה
לים של דמעות שהפכו לעיסה?

בזאת אני
מבטיחה לשמור לעצמי אמונים
ולהגן עלי
בבריאות ובחולי

היום הרחבתי את אופקי הצרים
הם הורחבו כמו עורקים

קצרצר
הלב והמח שלי
מנהלים קשרי מסחר מסועפים

הנרקסיזם שלה,מסובב עולמות שלמים.

עצב
התכסו עצמותיי בשלכת
וכל גופי בנוצות זימה
וכל אשר היא נתנה לי
היא לקחה חזרה.

ואהבת לרעך כמוך
וכך גם אהבת עצמך

שדה קוצים
תפס את מקומך
ועתה עם בוא הקיץ
נקראתי לשריפת קוצים

תחושות קחי אותי ביד ותתחילי לכתוב
את כל המילים שרצית להסתיר
את הנשימות הארוכות שהעזת לקחת
אבל לא העזת להחזיר

יחסים
שערות ראשי
נקשרות בגורל ידיך

קובץ שירים
וחלקים של שעות פוערים בי
זמן

הייתי רוצה,
אני מקווה,
שהידיעה והאכזבה שלי יתרכזו בנקודה אחת

אין לי כוח נפשי לדיכאון
והעובדה שאני מדברת על זה בכזה גילוי לב
זה כמעט יחסי ציבור

ילדה מחייכת
ילדה שמחה
ילדה עם עיניים זורחות
ילדה מזוייפת
מעמידה פנים
ילדה מפלסטיק

כוונות טובות
זורמות מהר
מחליקות בין ידי
הכאב משתחרר.

קצרצר
ותמיד היא שותקת
כי השתיקה מוסיפה
וכל המוסיף גורע.

אני נמסה למענך
ואתה מנומס
למען שנינו

שוב תלכי לישון
כשנחילי דמעות מכסות את פניך
ואת קוטעת את שורות המחשבה שלך

אתה עטוף באירוניה ברוטלית.
שקוף-אטום.
ואני מנקה סימנים
של בגידה מתוקה משפתיי.

מר אדם
ומר גורלו
נעצבים
וגברת אדמה
סדוקה

מראה מרירות
במראתי הסדוקה
השתקפות ששותקת
אני צועקת
היא לא עונה

נמאס לי להבין
על בסיס קבוע
ואולי אם הייתי אחרת
ואולי אם הייתי פחות
ערכי המוסר שלי
פתוחים לרווחה
והערך הסנטימנטלי שלי
פשוט מת

קצרצר
לקחת אותך
להרטיב אותך
בדמעות שלי

אכזבה
פעם חשבת אהבה זה לנצח
היום את יודעת שנצח הוא דבר סופי

את
תל אביב
מהלכת על שתיים

"ציניות היא תכונה מרחבית",
אתה אומר;
"תנודות הן אהבה של שעת לילה מאוחרת"

ייסורים
אבודה
עובדת עצות
וקונה הבטחות
השקעה טובה
שעות נוספות
בלי תוספת שכר
וקר
וחורף
וקר

והימים עוברים לאט
כאילו כל יום הוא איש שעובר דרכי

קובץ שירים
אז פעם דיברתי על התחמקות מהקיום
והיום אני מדברת על הקיום שמתחמק

קצרצר
השופטים נתנו לי תשע
על הזיוף

קובץ שירים
יש לי תיזה על עצבות
ואני נוקמת בעצמי

צמד שירים
גם אם לפעמים את תוהה
כיצד אנושיות תזרום לצד מליציות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אז חשבתי לי שבגילי המופלג 18, ייגמרו לי שלל הדימויים
הדביקים. אבל מה לעשות, דבק בי החיידק.

סוריאליזם
גר לי מחבל מתאבד במוח
לפעמים הוא מתעורר
למרות שנראה
כי הגענו לקונצנזוס
וישנה הסכמה
לשלום.

ישבתי על הירח יום אחד. הייתה לו צורה בננית, צורה פאלית משהו.
התנדנדתי בכיף, וזה הסעיר אותי שאני הילדה קטנה שעל הירח יכולה
ליפול, והדרך לכדור הארץ ארוכה כ"כ. אני בחורה של דרכי קיצור,
כך שנפילה מהירה לארץ במסלול המוכר תהרוס אותי כליל

"אושר הוא פאזל של הדברים הקטנים", היא מנסה לשכנע את עצמה,
ככל המאמינים.אבל בליבה ככל מאמין היא יודעת שאושר הוא הכל,
ובאושר לא צריך להסתפק באושר צריך להיות חמדן.היא בכלל דיי
חמדנית הבחורה, הכל מהכל היא אוהבת, אבל במידה.

סוריאליזם
זה אחד מאותם ימים שכבר מגעיל אותי להסתכל במראה.אני מנסה לגעת
בה ואני בספק אם אני מצטמררת כ"כ מהמגע הקר של הזכוכית או
מההשתקפות של עצמי.

נמאס לי מזה שאני לא מבינה נכון דברים. אולי יש לי נטייה
מופרעת לעוות רמזים. אולי אלה בכלל לא רמזים. חשבתי שירדת
למעני מדרגה. אולי טעיתי.

התבגרות
נכון,יש כאלה שיחלקו עלי אבל מונולוג התבגרות עבורי הוא דבר
נדוש,הכי קל להזדהות איתו והכי קל לתת לו ערך פחות.גם המונולוג
הנוכחי הוא כזה,והוא אף יותר נדוש כי אני דנה בסוגיית
הנדושות,שהיא הנדושה מכולן.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
האגו שלי עצוב היום.
והאיד,הוא זקוק לתרופת הרגעה.
והסופר אגו,הוא תמיד מחושב.

התשוקה השניה שלי מתעוררת. כבר כמה ימים שהעברנו אותה בשיחות
רדומות.

לקחתי סכין, מזל שגילחתי את הרגליים ולא את הורידים.




אל הארכיון האישי (69 יצירות מאורכבות)
תיזהרי שזה לא
ינזל לי על
הנעליים





מוכר מנווה שאנן
שנכנסה לו
קליינטית עם
ארטיק


תרומה לבמה





יוצר מס' 3316. בבמה מאז 30/5/01 12:04

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לג'ו די-מד
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה