|
עוד הרבה מאוד זמן לא תראה את הצבע החולי הזה, עוד הרבה מאוד
זמן לא תזכה לראות את האדמה
הצחיחה שמקיפה את המבנה, בלי סימן לצמח בר או חי כלשהוא.
התקווה כבר עזבה את המקום הזה.
|
|
|
"בקומך בבוקר
משתנך, פו" אמר
לבסוף חזרזיר-
"מה אתה אומר
לעצמך?"
"מה יש לארוחת
הבוקר?" השיב
פו. "ואתה,
חזרזיר, מה אתה
אומר?"
"אני אומר: מי
יודע מה יתרחש
היום."
פו הניע ראשו
מתוך הרהורים.
"אותו הדבר,"
אמר.
(פינקי חוזרת
קצת לילדות) |
|
