|
פתאום את שוכבת וכבר לא מבינה אולי את רק
מחכה למכה
|
הנה חזר לה החיוך, החיוך האמיתי, לא החיוך המאולץ,
ופתאום נראה שכל העולם חזר לשמוח.
היא חזרה להתלבש יפה ולהתגנדר כמו שאהבה,
היא חזרה לצאת מהבית ולנשום אויר צח,
|
פתאום נכנסת לים, ואני נשארתי על החול,
חיכיתי, כמו תמיד,
כשהגעת זרקת לי חיוך עקום, מאולץ
נשכבת לידי,
הסתובבתי לצד השני.
|
לפעמים, כשהיא הייתה נזכרת איך היה פעם, היו מתחילות לזלוג להן
דמעות, והמבט, המבט שלה תמיד היה נעול לעבר האופק כשהיא דיברה
על פעם. לפעמים היא עדיין מקווה שפעם יחזור והיא תוכל להיות
מאושרת.
|
הדמעות,
יורדות לי על הלחי
הן שורפות.
הדמעות.
|
ולטענתה
היא לא שמה לב, וככה יוצא שהיא כמעט נוגעת בכוכבים
אבל זה רק בלילה שאף אחד לא רואה
ככה היא אוהבת להיות תלוייה באוויר,
בין השמיים למים.
|
אם את פייה ויש לך בעיה בכנפיים ואת לא יכולה לעוף, זה באמת
בעיה
אם את פייה ואין לך כנפיים את בטח עצובה
|
עייפתי מהימים והלילה קורץ לי.
נפלתי לתרדמת אין קץ,
אך אתה תמיד תשאר כבסיס המחזיק את ראשי,
|
Nobody knows. Not even me
I won't cry, I'm not weak
.outside
|
מתמסרות בכדור,
רגע הוא אצלי רגע הוא אצלך וככה זה חוזר על עצמו...
המשחק שלנו בכדור- בראות עיניי
|
רצה לה במסדרונות, בורחת לה במסדרונות, היא רוצה שתניחו לה.
|
אני מודעת לחולשה שקיימת אצלה
אני מרגישה חזקה על ידיעותיי.
|
קלריס.
קלריס הענוגה,
דמות אירוטית אמיתית, לא כמו לוליטה שעדיין בחיתולה
קלריס.
|
כשהסתכלתי על עצמי במקלחת הבנתי שאני רוצה רומן עם צייר שיהיה
הנפש התאומה שלי, אבל רק בשביל רומן. וכמו תאום, שידע על מה
אני חושבת, ומה אני מרגישה בלי שאצטרך לפתוח את פי, וכמובן שזה
יהיה הדדי.
|
|
|
מיכלי? Who?
עובדות החיים
מכחישות את
מיכלי |
|
