|
להתאהב זה פשוט חרא, מסנן אסף לעצמו כשהוא שוכב
במיטה ומקשיב לדיסק של להקת Love.
למה אני שומע את החרא המדכא הזה הוא צורח ושוכח כי
כעת בין שתיים לארבע, ואסור לצרוח דברים.
פריקת הכעס הפיתאומית מזכירה לפתע את מה שקרה בלילה
הקודם, בו נפגע ליבו של אסף בפעם המי יודע כמה
מבחורה נוספת.
הוא קם ומתחיל לפשפש באחת המגירות שלפתע הוא מוצא
מחברת גאוגרפיה מכיתה י"ב, הוא תולש את הדפים המעטים
שהיו מלאים באותה מחברת ומתחיל לכתוב...
הבחור שלידה ללא ספק לא הבחור היפה ביותר בעולם, שמנמן כזה,
אפילו יותר ממני, מה שגורם לי להרגיש קצת יותר טוב, אם טוב זה
המילה שאני מחפש בסיטואציה שכזו.
|
היה לי גם מספר מצומצם של חברים והיינו נפגשים בעיקר למשחקי
כדורגל בפארק, ולצפיית סרטים משותפת אצל אחד מאיתנו.
החברות שלנו אופיינה בברור, לא הייתה שום נאמנות אחד כלפי השני
וברגע שאחד מאיתנו סומן בתור מטרה לירידות מצד מישהו שאר
החברים היו מיד נוטשים אותו.
|
חברה זה מישהי שתתלהב או תשועשע כשתראה את הסדר הנאצי בספרייה
המוזיקלית שלי, מישהי לאכול עימה ארוחות בוקר לאחר שינה משותפת
או אפילו אכילת גלידה בערבים, אך מעל לכל, מישהי שתדאג לי
|
|
|
נכון יש את
הרוסי הזה שאבא
שלו נהרג במכות
גרזן שהוא היה
בן 14? ושבגלל
זה הוא כותב
ספרים נורא
ארוכים כאלה?
וגם כמה קצרים
מצחיקים פה ושם?
וכולם אומרים
שהוא גאון
וכאלה...? נו...
פיודור
דוסטויבסקי או
משהו כזה...
אז הוא לא מפרסם
בבמה |
|
