|
היא לא דומה
לאף אחת אחרת
לאף אחת שעוברת
ברחוב
היא משונה
וכשהיא מדברת
קולה עושה לי משהו קרוב...
לקח לי כמה שניות לקלוט שאני לא לבד. בתוך האמבטיה שכבה בחורה.
היא ניראתה כבת 30, עינייה היו סגורות והגוף שלה... היה פשוט
מדהים.
הרגשתי איך הפיוזים שלי מתעוררים ועולים לי לראש.
היא היתה האישה הכי יפה שראיתי ב-17 השנים בהם אני חי.
|
זאת היתה הנסיעה הכי ארוכה בחיים שלי. אנשים עוברים, ניכנסים,
יוצאים. ואני נישאר בתוך הרכבת, יושב באותו מקום ומסתכל באותו
כיוון.
גם היא נישארה בתוך הרכבת, יושבת באותו מקום. רק שהיא לא היתה
שקועה בלהסתכל עלי.
|
היתי יכול לא לבוא היום, אבל העדפתי שכן. הכי גרוע זה לשבת
בבית, כשכל דבר קטן מזכיר לי אותה ולהזכר באותה שניה נוראית
שהרופא אמר "אני מצטער"...
|
היתי הראשונה בין כל החברות שלי שעשתה את זה, עוד בגיל 13. היה
לי חבר יודבתניק חתיך כזה, וכולם קינאו בי. כשהוא זרק אותי
אחרי כמה שבועות, והבנתי שהוא סתם ניצל אותי, סיפרתי לכל
החברות שנימאס לי ממנו ושאני חושבת שמגיע לי מישהו יותר טוב
וביגלל זה ניפרדנו.
השמו
|
תמיד הסתכלת עלי בבוז.
את, אמא שלי, תמיד אמרת שאני עצלנית, לא מוצלחת ושלא יצא ממני
כלום.
כשהיתי קטנה עוד ניסיתי להרשים אותך. כשגדלתי קצת, גיליתי שלא
משנה מה אעשה, תמיד הבוז ישאר בעינייך.
|
וביכלל, תקווה עלק! אחרי כל המלחמות, כל הקרעים בעם, אחרי כל
השנאה והרציחות יש מישהו שמאמין שעוד לא אבדה תקוותינו?
רובנו רק מחכים ליום שבו נוכל לצאת מהארץ, לברוח מכל הבלאגן
ולעבור לגור בחו"ל. ואנחנו עוד שרים על עם חופשי בארצו.
|
אהבה אבסולוטית
ריקוד צמוד שאין לו סוף
תקופה רעה, תקופה טובה
אוהבת גם מבלי לשאוף
|
ער אני רק בלילות,
כמו ערפד בודד.
בלילה יש שקט, דממה.
נישארת רק מחשבה ערומה,
אף אחד לא מנסה לעודד.
|
המנורה כבר לא דולקת,
בבוקר הפסיק להיות אור.
אי הבנה משתקת,
ההגיון שהפסיק לעזור.
כשכולם לובשים שחור,
אתה שולח גלויה לבנה,
וכשכולם ניהיים טיפשים,
לך נישארת תבונה.
|
רוצה שתדרוך יחף
אל חופי התשוקה.
רוצה שנעוף ביחד
אתה תהיה מלך
ואני אהיה המלכה
|
עמוק בתוך הלא ניגמר
אני רואה בן אדם זר.
הוא מתקרב אלי לעט,
ואז אני מגלה שבעצם זאת את.
ואז אני מרגיש מן חנק מוזר
את כבר לא ניראת לי בן אדם זר.
המזרק, עדיין בתוך היד
ואז אני זורק אותו מיד.
|
מתרגשת,
ממש כמו לפני פגישה.
ואתה שוכב שם,
מעליך הרבה אדמה יבשה,
ואבן
בילתי שבירה וקשה,
כמו אותו יום
שרציתי לשבור לרסיסים,
ועל האבן כתוב את שימך המקסים.
|
לא דומה לאף אחת אחרת
איך היא זזה
איך היא מדברת
איך היא מזדיינת
ככה היא שוב נשארת שקטה
|
זעקה משמים נפלה לתוכי
ושם בפנים הפכה לשתיקה.
אנשים לא שומעים,
אנשים לא יודעים,
שהאושר מזמן כבר נישרף.
|
אהפוך לפרח הגדל בגינתך, אהפוך אותך לאיבר הפועם בגופי.
אהפוך למים כשתהיה צמא, אהפוך לרוח כשיהיה לך חם, אהפוך לארוחה
שלך כשתרצה אותי...
|
רוצה להרגיש שהחיבוק שלך ימיס את הקרח שבתוכי, המילים שלך
יהדהדו במחשבותיי והמגע שלך יעורר את עוצמת תשוקותיי...
רוצה אותך!
|
מוקדש ליואב זהבי ז"ל
חשבתי לספר לך במכתב הזה כמה קשה זה להשאר.
כמה קשה לדמיין אותך בכל מקום, לחשוב שכל נער שני דומה לך קצת,
אולי בשיער, אולי בפנים, אולי בכלל לא בעצם. חשבתי לכתוב כמה
קשה זה להתמודד עם היסורים, ולהרגיש את הפיספוס הגדול.
|
סקס, רק לשם הסיפוק. חום אני מקבל מהתנור.
אהבה, אה כן כן, אני מחפש. כל אחד מחפש. אבל בנתיים הלב שלי
גוסס, המוניות שלי איבדה את עוצמתה, והכוח שלי.... אה, מה זה
משנה, לפחות אני מאגניב.
|
הנה אנשים, תראו, אתם לבד,אתם תמיד לבד. גם אלה שחושבים שהם
לא, הם בעצם רק אומרים שהם לא. אבל בן אדם תמיד בסוף נישאר
בודד. וגם אם יש לכם המון המון חברים, הורים אוהבים, חבר, בן
זוג לחיים וכל השאר, בעצם , הכל רק מבחוץ. אבל בפנים, אתה לבד
בפני עצמך.
|
"ליטל"- הוא אמר בקול מתחנף. "זה שפיסית אני אהיה עם בנות
אחרות, לא אומר שלא אהיה שייך רק לך. בנפש, רק את תהיי החברה
האמיתית שלי, וזה שאני אתפוס זיונים מדי פעם לא ישנה כלום.
|
הוא חיכה לה עד הרגע האחרון בו חי. הוא נשם אותה עד לנשמתו
האחרונה.
היא חשבה שיהיה לה זמן, כדי לתקן את הכל. לתקן את הנזק שגרמה
ללבו, את כל הטעויות שעכשיו כבר אף אחד לא יוכל לתקן.
|
ולא, זה לא העיניים היפות שלך. עיני כלב. אני לא שם יגלל אותן
סיבות כמו כל האחרות אותן אתה מאכיל בנחמדות שלך. אני כבר
מכירה בך את כל הדברים הכי רעים. אני שם בגלל מי שאתה, עם כל
הרע, עם כל העצבים שאתה מביא לי, עם כל זה שאני מבינה שאתה לא
הבן אדם...
|
אני מוכנה לעלות לגגות של בניינים ולצרוח את השם שלך אם זה מה
שיעשה לך טוב, אם זה מה שיגרום לך להבין, אם זה מה שיחזיר לך
את האימון בי...
זאת יותר מכמיהה, יותר מרצון, יותר מצורך, יותר מסתם צורך
שלי...
אני רוצה לבלות את חיי בלטפל בך, בלהחזיק אותך כשאתה נופל
|
תודה! תודה כבר שאתה גוסס. תודה שלא נישאר לך כוחות לקום
בבוקר.
מה? מה כבר מניע אותך?עוד עבודה חדשה? עוד ערב בודד? למה כבר
יש לך לצפות?
תפסיק! תפסיק כבר לשקר!
|
הם היו כל כך קשים אחד לשני, כל כך עקשנים, כל כך יפים, יפים
עד דמעות! דמעות של יאוש, דמעות של תקווה, של אושר, דמעות של
מלאכים, דמעות של אוהבים...
|
התפוצצה פצצה של צביעות. רסיסיה פגעו בכל מי שנימצא בחדר.
רסיסים בילתי ניראים של כעס ושנאה.
|
אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
|
|
אני הרבה יותר
טובה מהם, אני
פשוט פחות
מובנת
יוצרת עם אגו |
|
