|
ברוכים הבאים לדף הביכורים
תמונות ויצירות שונות
כפי שנצטיירו בדמיוני
ויצאו דרך המצלמה או העט
והנייר...
הוא סופג הכל
וכמו שגיליתי לאחרונה
גם את הדמעות הנייר סופג
אבל זה תלוי כמה שכבות יש לו, לנייר
לפעמים גם לנייר כבר נשבר
ואז הוא נרטב ואז גם הדמעות
הן כבר לא מתייבשות
פשוט זולגות על הלחיים
ומשם, טיפה ועוד טיפה
דמעה ועוד אחת
מתגלגלות אל הרצפה...
לרגע הסתכלתי למטה, אין לי מושג למה עשיתי את זה.
זה היה ברור שלכאן אסור לי לעלות ובטח שלא להביט למטה.
הרחוב נראה כל כך רחוק מכאן, והכל מתחיל להסתובב...
|
זה לקח כמעט תשע שנים, אבל ביום הנישואים האחד עשר שלנו קיבלנו
את המתנה הכי יפה שיכולה להיות. נולדה לנו בת מקסימה, אוהב
שמה. אוהב אותה לנצח, אוהב כל הזמן.
ההצלחה הזאת קירבה אותנו, ההורים כל כך, ואיחדה את כל המשפחה
סביב אוהב הקטנה.
|
כשהיינו יחד העולם נעלם
הכל היה פשוט מושלם
וברגעי פרידה את העצב מחניקה
ונפרדת בנשיקה ארוכה ואחריה - שתיקה.
|
יש לי שיר חדש בלב,
באשר אלך אזמזם
את שיר אהבתי החדשה.
|
כמו נסיכה שבויה
באשליה ובחלום.
האגדה הנודעת
על אהבת האמת
עוד מפעמת בליבה...
|
ורגע לפני שהלילה נגמר,
עוד שאיפה מהחופש שואפת
ומעט ולאט ליבי מתאושש
ונפשי משתובבת...
|
ואז זה יקרה
ואנוכי אקח את עצמי
ואלך למצוא אותי
|
תני לי בך לגעת
שאוכל לדעת
אם זה כן נכון
שאני האחרון
|
אץ ורץ לו ילד קט
...
חיש לגן נכנס קטנטן
|
אתה בא, אתה הולך
אותי זה מסבך
ואני כבר לא יודעת
ואני כאן משתגעת...
|
בא בחשכה, מגיע בדממה
מחבק אותי מאחור
|
באה ברחמים
מבקשת אהבה
מרחמת על עצמה
מחפשת קצת קרבה.
|
הכי טוב זה לכתוב
את מה שעל הלב
מה בפנים כואב...
|
בארץ אחת
בעיר אחת
בבניין אחד
על מיטה אחת
ישב ילד אחד
וחשב...
|
רק לחיות בשלווה
אבל לא לבד
לא רוצה בדד
להיות לעד.
|
לא נותר בי כוח
נותרו רק הדמעות
אין לאן לברוח
|
בא והולך, מצד לצד
בחדר הקטן, יושב לבד
מרחוק שומע קול
צועק עד שכבר לא יכול
|
שפתי צורבות מזיכרון נשיקותיך
שהותירו כוויה ענוגה משפתיך
עיני כמהות למבט עיניך החומות
|
לקחת את הקופסה ולהחביא אותה
במקום הכי עמוק, הכי חשוך, הכי רחוק
ולא לזכור עוד לעולם היכן.
|
גמד נחמד וחתול
יצאו יחד לטיול.
בקצה השביל ראו דחליל
עם כובע ומעיל.
|
דמעות כיסו את פניי
כשמשכת את ידך מבין ידיי
דמעות חנקו את גרוני
כשפנית ללכת ממני
|
הפייה לא ידעה מה שרוב הפיות לא יודעות
שכשהן נעלמות לכמה דקות
אצל בני האדם חולפות שנים רבות...
|
מה עוד אוכל לבקש...
שם רחוק בארץ לא נודעת...
|
הוא הבטיח שיבוא אליי
אבל הוא לא בא
הוא לא כאן
הוא נרדם בנסיעה
נעלמה ממנו התחנה
|
לא רוצה להיות
רוצה להתכלות
להעלם עד כלות
|
לזרום עם החיים
כמו המים בנהר
|
ובלעדיה, אין טעם עוד לחיים
ובלעדיה, הכל טפל ולא טעים
היא היתה האור באפלה
היא היתה הקול שבדממה.
|
היא ידעה שאסור לה לספר,
שאסור לה לדבר.
היא ידעה...
|
היצר הרע שיצא
את מי שחיפש כבר מצא
|
סוחטת את הדמעות
שזלגו כל הלילה על הכר
הכר היקר שספג
ששמע את הבכי
ונרטב ונרטב.
|
ארץ קטנה, ארץ נהדרת
רבת פלאות
רבת תלאות
יושביך - אוהביך
נלחמים עליך.
|
בלי כנפיים ולא לבוש בלבן
בלי הילה עגולה זוהרת
עם שפע כוונות טובות
והרבה חום ואהבה
|
רוח סתיו סביב
מנשבת בקלילות
מעיפה עלי שלכת
הרגשת בדידות
מעיקה עלי עכשיו
|
שנה קשה עברה עלי
שנה של פרידות והתחלות
אהבה הלכה ושוב באה אהבה
שנה של אושר ותקווה
שנה של עצב, חרדות ואכזבה
|
יושבים שלובי ידיים על החול הרך, עיניים מביטות לכחול במרחק.
לרגע מביטה בכחול עינייך, העיניים הרכות, שתמיד אוהבות.
חשבתי לעצמי, זה רק אני ואתה...
|
חיוכה הפך לצחוק מתגלגל
ולא יכלה עוד לעצור בעצמה.
|
חורף רק החל
ואני כבר לקיץ מייחל
לחום השמש, אל הים
לחוף הרך, הנעים והחם.
|
איש אינו יודע
ואיש אינו שומע
את זעקות ליבי הכואב.
|
הלילה בא החושך ירד
לילה טוב ירח שח
|
יש ילדים שגודלים והולכים
יש נערים שמתבגרים...
יש ילדות שגודלות והולכות
יש נערות שמתבגרות...
ויש גם כאלה, ילדים וילדות
שלא גודלים ולא מתבגרות...
|
יש לי מנגינה
והמנגינה זאת את
יש לי אהבה
אבל את לא כאן
יש לי שיר שמתנגן
|
עכשיו אתה שוכב כאן מולי
עכשיו אתה שלי
|
יום בא ויום הולך
ורק אני נשארת
עומדת, דוממת
מחפשת מזור ללב הכואב.
|
נצמדת אל גופך, נושמת עם כל נשימה שלך.
מרגישה את חום ידייך מחבקות את מותניי.
|
הו, מה איתך?
תגידי, מה יהיה איתך?
את כל הזמן בוכה,
את לא מוצאת שמחה,
אין לך שום סיבה!
|
לא אהבתי כך מעולם
אף אדם
אתה תמצא אהבה אחרת
במאוחר או במוקדם
|
אני מכורה אליך
כמו שיכור לטיפה המרה
לא יכולה להרדם
|
זה קורה בכל מקרה
בעיר וגם בכפר
בקיבוץ וגם בכל פרבר
כשאי אפשר לדעת
מה יקרה מחר.
|
זה הוא שיצא מן החלום
בא לרגע, רק לומר שלום
|
עולה שוב ומתרוממת
על כנפי האושר והשמחה
כי מצאתי אותך...
|
מקשיבה לקולך וגם הוא קצת אחר
והשאלות הרות הגורל שאתה חוקר
הפכת קצת ארצי ופחות מיסטי
ויחד עם זאת, בשבילי אתה מסתורי.
|
חרוז אחרי חרוז
נשפכים מן העט
אל הנייר שסופג הכל
גם את הדמעות.
|
אש ותמרות עשן
עלה בארץ הבשן
|
העזת בי לגעת
העזתי אותך לדעת
האהבה שורפת מבפנים
האהבה בוערת בכל החושים
סמוקים בפנים
מאושרים ואוהבים
|
והחדר שקט ודומם
כי אתה מספר לי
שיש לך אחרת
ואני ממך כעת נפרדת
|
נר בודד מאיר
בקושי בעלטה.
חושבת על חיי
על מה יהיה ועל מה שהיה.
|
שישי-שבת לא עוברים
הזמן עומד מלכת
כשסופשבוע מתקרב
אני כבר מיואשת
|
לאהוב
לכאוב
לעזוב
ומתוך כל הכאב
לשבת ולכתוב
|
ומתוך חלום מקיצה
אל היד הנשלחת מציצה
אך לא נוגעת בה
האם לתפוס אותה?
|
האם שפיות היא שגרה?
קמים בבוקר הולכים לעבודה
בצהריים הפסקה ושוב עבודה
ובערב חזרה לחיק המשפחה?
|
צא לי מהנשמה!
צא ואל תחזור!
תצא מהמחשבות
מתוך החלומות
כי ככה זה לא יכול להיות.
|
קמים, מתלבשים, לעבודה ולגן, אחר כך מסיימים
וחוזרים לחיים הקטנים.
הרכבת דוהרת במנהרה, ללא כל תחנה,
אין עצירה.
|
שימי לב לכל מבט,
הקשיבי למילים,
הביטי על הבעות הפנים,
למדי כל צליל ותו,
|
לשחף יש תמיד
עוד משהו להגיד
צריכה כבר לישון
אבל אצלה הלשון
אף פעם לא עייפה.
|
תן לי יד, שלא אהיה לבד
מפחדת מן השקט והחושך מסביבי
מחפשת נפש שתאהב אותי
|
אני שר לך את השיר
שר מאהבה
אני חולם עליך חלומות
חולם מאכזבה
|
אהוב אותי עכשיו
מחר כבר מאוחר
צריכה מגע של אהבה
רוצה להיות קרובה.
|
מתוך האפלה החשוכה
שולחת זרוע מתוחה
אצבעות מותחת עוד קצת
מנסה לגעת, לא נוגעת...
|
היום סבתא שלי יוצאת לדרך חדשה...
נטולת כאב וסבל.
|
קחי את עצמך בידיים,
תפתחי כבר את העיניים.
תתבגרי, תתעוררי, תתפכחי!
|
כמה פעמים אמרת שמשעמם לך?
כמה שעות את יושבת מול מסך הטלויזיה או המחשב?
מתי כבר תביני שיש בך יותר ואת יכולה לעשות הרבה?
|
אם נשנה את נקודת מבטנו נוכל אולי
לראות את המציאות כפי שהיא באמת.
אם נאמר שהקמת מדינת ישראל היתה בעצם לידתו של ילד;
אם נאמר שהעם היהודי הוא בעצם האם המולידה;
אם נאמר שהעם הפלשתיני הוא בעצם האב;
אם נאמר שמדינות העולם הם בעצם הסבתא (אלה שבעד)
והסב
|
עוצמת עיניים ולא מקשיבה,
לא מאמינה עוד באהבה,
אין לי תקווה, רק אכזבה.
|
אתה אמיתי וקיים
אתה כמעט מושלם
אבל החיים איתך
הם מציאות מדומה
|
על זרועו המספר החרוט לעד
על חולצתו הטלאי הצהוב.
מגן דוד - גם כן מגן!
|
ורק הקטנים, הטף, הילדים
מראים לנשמה שהיא עוד דרושה
הקטנים שעוד לא לוטשו על ידי החיים
ואינם יודעים צביעות ורוע
|
אז למה בכל זאת, בכל פעם שאני שומעת את קולו ורואה את עיניו
אני פשוט מרגישה שראשי סחרחר ונשימתי נעתקת לשניה?
הוא אחד הגברים היפים והמושכים ביותר שראיתי מימיי
והוא המלך הבלתי מעורער לעולמים בהקפצת ישבנים ברחבת
הריקודים.
לפניו ואחריו לא היה עוד כמותו.
|
הם לא עוצרים באדום, לא נותנים זכות קדימה ואפילו לא מאטים
לילדים וזקנות במעברי החצייה. להיפך, הם שמים רגל על הגז ושמים
פס עליכם ועל החיים שלהם ושלכם.
|
אחרי שנישאו הביא אותה הנסיך לארמון והיא נפגשה עם הוריו, הלא
הם המלך והמלכה של הממלכה.
ההורים כמובן, לא היו מאושרים מבחירתו של הבן בכלה המיועדת
ומאוד כעסו על הדרך בה נבחרה.
"היא איבדה את הסנדל, על מה כל הסקנדל?" שאל המלך-האב.
"מה רע בכל נסיכות העולם שבא
|
יונים בתל אביב זה תמיד חוויה
|
אל הארכיון האישי (15 יצירות מאורכבות)
|
|
..מה, זה לא
השמות האמיתיים
שלהם?!
כצית קטשינסקי
בגילוי מרעיש. |
|
