|
זה לא באמת משנה מי אני.
העיקר שאני פה.
לא?
הגיע יום חדש, נסיון חדש לחיות.
החיוך חוזר למקומו, המייק-אפ מטשטש את הסימנים.
ובתוכך את חושבת, שהיום את תשתני,
כי הרי, השמש עדיין לא איכזבה אותך.
וברגע שהיא תאכזב,
את תדעי שזה הזמן לשנות.
|
היא הייתה ילדה של חלומות.
|
הגוף שלי צונח,
פוגש את המדרכה הקרה.
|
רק רציתי להראות לך כמה הכאבת לי.
|
ואז שמעתי קול בתוכי לוחש;
תשטפי את הפנים,
תמחקי את הדמעות.
אולי מחר
הכל יסתדר.
|
זעקתי אל השמיים
אבל לא שמעת
|
לכי לישון, יקירה.
אינך מתאימה לכאן.
|
אנה פעם הייתה החברה הכי טובה שלי...
דורשת להיות איתי,
להשאר,
ולא לעזוב.
|
תשכנע אותי שמגיע לך עוד הזדמנות.
כי זאת תהיה הפעם האחרונה.
|
"אני רוצה להגיד כמה מילים על אמא שלי."
ככה התחלת. והמשכת.
סיפרת קצת עליה. נצצו לי הדמעות בעיניים.
|
סליחה, אמא.
לא רציתי לכבות לך את העיניים.
|
זה לא כל כך נעים לראות גן סגור.
[השורה מתוך השיר "גן סגור"/הכבש השישה עשר]
|
רובם מחייכים,
אבל יש כמה שבוכים.
|
היא מנסה לחיות. רואים עליה.
רואים סוג של צלקות כואבות.
רואים בעיניים שלה,
את הכמיהה הזאת, לחיים.
|
|
|
אני לא רק מוח.
יש לי גם גוף.
(אינשטיין בימיו
במכללה) |
|
