|
חיה מוזרה שלא נראתה עוד בעולמנו,
בת 284 ברוחה ובת 11 בחזותה.
אוהבת לנשוך ולשרוט, שקטה רק כשהיא ישנה.
כרגע היא נמצאת בסכנת הכחדה, מוגנת בבית הגידול
שלה.
מומלץ לא להסתכל ישירות עליה מפני סכנת התעוורות.
ידועה בעולם בזכות צרחותיה מחרישות האוזניים.
החיה נרגעת אך ורק בעזרת מגנדפונר או לחילופין הרבה
סטרררררררר.
לתרומות, טלפון מס' 3.
"ולפתע ראיתי במראה גבר מדהים עומד מאחורי, הסתובבתי ואף אחד
לא היה שם, הבטתי והנה הוא שוב ופתאום הבנתי שבלי שום סיבה
מיוחדת ובלי שום הסבר הפכתי לגבר.
|
שוב שקעתי במחשבות על מוות, אולי זה באמת מה שאני צריכה חשבתי
עד הרגע שראיתי את הבחורה המקסימה שחמתה את הכביש נדרסת...
|
אני יושבת על הבר, יפה וסקסית כמו תמיד, כולם בוהים בי... אני
מרכז העניינים.
הוא יושב מולי מסתכל עלי, כולו מזיע, כמוני, אני מגניבה לו מבט
והוא מחזיר לי אחד
|
"עכשיו אני אלוהים, אני יושב למעלה מוקף בכוסיות בתולות שרק
מתחננות לזיון ולא שם עליהן, רק חושב עליה, הרבה.
|
כל החברים שלו מאז ומתמיד אמרו לו להפסיק שחק סנוקר, שזה כבר
מטורף, שהוא יפסיק לשחק ויתחיל לחיות, גם הוא רצה את זה, אבל
הוא לא יכל להפסיק.
|
"או.קיי אני לא נראת טוב, הסתכלתי במראה..."
|
"כבר יומיים שלא זיינתי, כן, אני מזיין כל יום..."
|
"הרמתי את עצמי שוב ושמעתי את אחד החברים שלי קורא לי לבוא,
נשענתי על הקיר, כובד מוזר משך את החזה שלי למטה, הסתכלתי, היו
אלה שדיים..."
|
ידעתי יהיה הרבה דם ועדיין הייתי רעב...
|
שכבתי על הספה, מכוסה חלוק סאטן שחור, מחכה לו בחושך.
צלצול הפעמון גרם לפרפרים בבטני, הורדתי את החלוק ונותרתי
בחזיה ותחתונים... ניגשתי אל הדלת.
|
שלום רב וברוכים הבאים לתוכנית השבוע, תוכנית החודש, השנה,
העשור... המאה. ברוכים הבאים לתוכנית המילניום!
|
כשנישקת אותי, תמיד היה לך טעם של דובדבן.
בכל הלילות שבהם היינו יחד, בכל אותם רגעים קסומים.
גם באותו הבוקר, כשהתעוררנו ונישקת אותי, היה לך טעם דובדבנים
מתוק.
|
"ככה הלכה אחות כוסית ביער עם שקית של כססה..."
|
את השניה ראיתי אחתי שעה, יושבת שם ביחד עם כולן, הסתכלתי עליה
כדקה, מתענגת על המראה שלה, על הריח.
את השלישית והרביעית פירקתי לגמרי, כשהן גססו הפגשתי אותן עם
מישהו אחר, הרבה יותר יפה מהן, חיסלתי את כולם היחד.
|
הוא שאל אותי בת כמה אני, אמרתי לו שאני בת שש, הוא חייך חיוך
גדול, כנראה שאמא סיפרה לו שלא מזמן היה לי יום יולדת.
|
"אני הולך ברחוב וערס עומד מולי, אני אומר לו סליחה והוא זז
הצידה במבט מלא בוז, למה בעצם אני מבקש ממנו סליחה, עשיתי לערס
הזה משהו?..."
|
הוא להפתעתי הרבה הסכים לעזור לי, אך בתנאי, התנאי היה שבמשך
יממה שלמה אני אהיה הרע והוא יהיה הטוב, הסכמתי, בעצם לא הייתה
לי הרבה ברירה.
|
כולם מסתכלים על הלא נודע,
ואני מסתכלת על כולם
|
עיניים נוצצות וחיוך עם ברק
|
אני כאן בפינה על החול
צעקתי לכולם מן הלב
ושוב עיניי נדדו אל התכול
אל הים שאותי כה אוהב
|
רק חתולים מלקקים,
רק חתולים מצליחים
|
הפכתי להיות די מיושנת,
קרעו אותי לגזרים,
זרקו אותי לרחוב,
|
"שכבה אחת מתחת לרצפה, גהנום!"
|
ואז ביום בהיר אחד,
נפל הזין מן היד,
כה בכה בחור מסכן,
כי לא יוכל הוא לזיין,
|
תבכו, תצחקו,
חזק, אחרת לא ישמעו,
|
למה השתנת על הרצפה מסביב?
אתה אמן, יצירתי אבל זה כלל לא חביב
|
דם הענב זולג על שפתיי,
טיפות של עצב מביטות מעיניי,
|
תחושות נושנות
של בדידות וערגה,
השמש שוקעת
עוד מעט מלחמה
|
לא מסתכלת לאחור,
אני פה, אני ציפור דרור.
|
אני כלב, שכחת? זה ממש מגוחך!
למה כל הקיר מכוסה בלבן?
|
"שיחה שקטה עם אדם אהוב"...
|
"מסתבר שאני סתם אגואיסט בסופו של דבר..."
|
"מערבולת של מילים, צלילים, מערבולת של הכל..."
|
|
|
"וכיתתו
חרבותיהם לעטים,
וחניתותיהם
למקלדות"
ישעיה פרק ב"מ,
פסוק ה.
ארגנטינאי מצטט
מהמקורות |
|
