|
כשהעולם מתמוטט סביבה,
כשהתהום עמוקה מדי.
כשאתה לא שם.
היא רק רוצה שתעזבו אותה.
דיי. השקט מחריש את האוזניים.
זה לא כיף.
עזבו אותה.
היא צריכה את זה.
...הרוח הטיפוסית בעיני הייתה סדין לבן עם בעל שלשלאות גדולות
וכבדות המעופף לו מעל הבתים בחצות הלילה. בתוך הסדין, למען
השלווה הנפשית שלי כילדה, תמיד חשבתי שיש ינשוף...
|
|
|
בקרוב בהוצאת
ספרי חמד:
"סיפורו המרגש
של סלוגניסט לא
מאושר ועם בלוק
יצירתי"
זה לא שאין לי
מה לכתוב, זה
שאין לי איך
לכתוב את זה.
ודוקא כשיש לי,
לא מאשרים את
זה. |
|
