|
שי-אל אף פעם לא ידעה להסביר למה כל-כך נוח לה בבתי חולים. היא
הייתה בכמה כאלה מאז שנולדה אבל תמיד חזרה למוסד השיקומי במרכז
הארץ שבו שררה האווירה הביתית שקסמה לה.
|
The intoxicating scent of yellow
And all the shapes clouds tend to take.
The blessed white unfolding helo
The mud- pie music children make.
|
Breathe for an old woman by a window shut
Lying feeble and withered.
Breath in her mouth the world she forgot.
In her lungs, in her limbs rekindle the years
Deliver the wisdom from her silent dreams.
|
When I am ready you'll materialize
I'll shape and figure you in taste.
I will abide no contemplation,
Nor concrete musing put to waste
|
The lights barely twinkle, determined to burn.
The ferris wheel's engine now turns it's last turn.
Her trunk seems quite empty,
She's ready to leave
Yet one shiny object is caught on her sleeve.
|
Let the dusky twilight mutter its' final prayer
And depart to the realm of oblivion.
I welcom tomorrow,
And welcome the crimson fusion
Of a sunrise exhilaration.
|
תגובת ה-politically correct שאני זוכה לה היא מסכת של שבחים
והלל, שלצערי ניכר כי הם פשוט תחלופה מנומסת יותר של שוק
ובלבול. וכן, לפעמים אני מרגישה כמו כלב הים בקרקס שמביט בקהל,
פותח את פיו ואומר: "תקשיבו חבר'ה, אני בסך הכל עושה סלטות
באוויר כדי שאזכה לאכול"
|
|
|
לא תגיע לשום
דבר שלא תרצה
להגיע אליו אם
אתה באמת לא
רוצה להגיע
אליו.
טם בל. |
|
