|
דבר מוזר, בכל פעם שהוא רוקן את עצמו לתוכה, היתה זו היא
שהרגישה מרוקנת. כאילו ממנה נשאבו מיליוני חיים קטנים ומתו שם,
בחושך הדביק.
|
קליי התעורר בגלל תחושה כאילו יד ענקית ונעלמת מוחצת את חזהו
ומבריחה מתוכו את כל האוויר. יד קרה. הוא פקח את עיניו בצליל
נשנק מוזר, כאילו הוא מנסה לשרוק תוך כדי שאיפת אוויר, במקום
נשיפה. הוא התבונן סביב בעיניים סומות באפילה. הוא ראה מיד שלא
הייתה שום יד, אבל
|
"ולמען הכנות, ג'יין, את סיימת את התפקיד שלך... ואין לך מה
לדאוג", הוא הוסיף, "את לא תושלכי מתחת לגלגליה של מכונית
נוסעת. זו תהיה סתם תפנית מיותרת בעלילה".
|
אני יכול לראות את ההורים המודאגים בהתכנסות הקטנה שלהם בסלון,
אימא יושבת על הכורסא, אבא מסתובב מולה הלוך ושוב ומעצבן אותה.
הם מוטרדים מהעובדה שהילד כל כך שקט, שהילד כל כך מופנם, שאין
לו חברים, שהוא לא מדבר עם אף אחד ולא אכפת לו מכלום. אם הם רק
היו יודעים ש
|
זה סיפור אמיתי.
ללחם יש עוד יומיים עד לתום תאריך התפוגה שלו. אפשר להוסיף לזה
יומיים חופשי.
לחלב יש שלושה ימים.
זה סיפור אמיתי. כל כך אמיתי, שלא תרצו לשמוע אותו. תגידו שאתם
רוצים, כי כולם אוהבים לשמוע סיפורים אמיתיים נכון? אז לא,
כולם משקרים. סיפורים אמ
|
"התאבדות היא תרגיל שאפשר לבצע רק פעם אחת," הוא קם והתחיל
לפסוע לפניהם, מותח את ידיו מאחורי גבו, "ובתור שכזה, הוא חייב
להיות מבוצע על הצד הטוב ביותר."
היה זה משפט הפתיחה הקבוע שלו, בכל פעם שקיבל לידיו קבוצה
חדשה.
|
בור מגיר
בור שפכים
בור שפטים
בור כלבים
|
התגנבה מאחוריו לאט,
היססה לרגע קט.
הוא היה כמעט יפה מכדי לבעור.
כמעט
|
הנמיך פניו אל ראי-המים הצחור
נשק לשפתי תאומו ארוכות
לחש רכות: "חזרתי אליך..."
והוא ענה: "ידעתי שתחזור".
|
וכך בתוך ימים ספורים היה לערפל,
קיומו נמוג מתודעת הכל.
ורק הרוח המשיכה
לנשב סביבו בלי קול.
|
הם עומדים בשורות ארוכות
מפותלות, מקוטעות
מדי ליל הם ניצבים על רגליים קורסות
|
הוא התעורר על גבי נקיק צר,
מתחתיו האין-סוף האכזר.
הוא ביקש נפשו לחיות,
אבל נפשו לא שמעה לו עוד.
|
ניחנת באומץ? היא תהרוג אותך ותאכל את ליבך. נשמתך טהורה משלה?
היא תשחיט אותה באש.
|
דברים התגנבו בליל,
טופפים בשקט דרך הקירות.
|
|
|
מאז ששלי התחילה
ללמוד
באוניברסיטה
התחלתי להבין
למה חשוב שתהיה
השכלה גבוהה.
היא מאוד השתפרה
. מאוד.
החבר של שלי. |
|
