[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ג'יין לאולייס

אל היצירות בבמה האהובות על ג'יין לאולייסאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ג'יין לאולייס
פרפקציוניסטית וחולת שליטה.
וזהו זה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
גן עדן
סיגי הייתה מלאך. ב"מלאך" אני לא מתכוונת למישהי שעושה מעשים
טובים ובעיקרון פשוט נשמה טובה, לא. סיגי הייתה מלאך אמיתי, עם
הכנפיים והבייגלה והאחריות שמתלווה לזה, כמו השגחה על אנשים
ושיוט חסר דאגות בעולם של מעלה.

הומור
אסף שנא חתולים. הוא תיעב אותם בכל נפשו, מאז היה ילד קטן.
חברתו מזה שנה וחצי, דלית, אהבה חתולים. היא נהגה לאסוף לביתה
גורי חתלתולים תועים שהתבוננו בה במבט עצוב ומסכן וייללו בקולם
החלוש.

סאטירה
שלחתי את המוח שלי לניקוי ולתיקון ביום שלישי שעבר. אני יודע
שזה נשמע קצת מוזר, אחרי הכל - זה המוח שלי. אבל בזמן האחרון
הוא היה קצת איטי, לא נותן לי לסיים לכתוב משפט בלי לבלגן את
כל האותיות, או גורם לי להגיד מילה אחת במקום אחת אחרת, וזה
גרם לי להרבה מבוכה

זכרונות
לילה. אתה שוכב במיטה, מקשיב לנשימות שעולות מהצד שלה במיטה.
או שלו? זה לא משנה. גם לא משנה אם אתה בעצם ישן לבד, אם אתה
תלמיד תיכון שעדיין ישן בחדר עם אחיו, או שאת בעצם תלמידה.

אימה
רצנו. רצנו המון זמן עד שאיבדתי את תחושת הזמן. שעון לא היה
לי, והשמש הייתה גבוה בשמיים. היא קבועה בשמיים מאתמול. שום
ענן לא העז לחלוף על פניה. נפלתי כשהגענו לפארק כלשהו, מתנשפת.

הומור
בעקבות יום ההולדת ה-21 שלי שהתקרב, החלטתי שאני רוצה לטוס
לירח - כי כולם מכירים את הבדיחות האלו של "כבר הספקת לטוס
לירח?" "לירח את כבר לא תספיקי להגיע עד גיל 21!". אז אני
החלטתי שאני רוצה לטוס לירח. שיהיה לי מה לענות, וגם כי איזו
דרך טובה יותר יש לחגוג את

הומור
"אש?! אתה רוצה להצית אותי! אתה רוצה לרצוח אותי ולהעלות את
גופתי באש! מה פתאום?! רוצח!!! רוצח!!!" היא צרחה עלי. ברחתי
שוב. מה קורה לאנשים בזמן האחרון?! חשבתי לעצמי בזעזוע. אני
בסך הכל רוצה אש, והיא צורחת עלי.

אימה
אני זוכרת את היום שבו השמש כבתה. אני זוכרת בבירור את הרגע
ואת הבהלה שכולנו הרגשנו, את הפאניקה שאחזה בנו. אבל יותר מכל,
אני זוכרת את הימים שקדמו לזה.

גן עדן
"הסתלקי מפה!" נבחתי עליה שוב, וקיפלתי את כנפי.
היא התעלמה ממני. "אתה מלאך?" היא שאלה בקול דקיק.
"כן," הזעפתי את פני לעברה. לא הייתי מסוגל לשקר.
"אז איפה הבייגלה שלך?" היא שאלה בחשדנות, כילדה היודעת
שעובדים עליה.
"בייגלה?" שאלתי בתמיהה.

אוטוביוגרפיה
התלמידים האחרים לא ממש הבינו את מירי. הם חשבו שהיא מוזרה,
תלושה מהמציאות, לא כמוהם, מוזרה מדי, ולכן הם נטפלו אליה
והציקו לה מדי יום ביומו, והם נהנו לראות את דמעותיה נקוות
בעיניה, כאילו זו הוכחה לכך שהיא אנושית, ואהבו לראותה בורחת
רחוק רחוק מהם...

פארודיה
הם קראו לזה אפוקליפסה, סוף העולם. חלק, אלו עם ספרי התנ"ך,
קראו לזה גוג ומגוג. אנחנו פשוט קראנו לזה "פלישת הזומבים".


לרשימת יצירות השירה החדשות
תחושתי
אני רוצה לקום ולצרוח
לצרוח לאוויר שישא
רוצה להקיא במילים
את מה שמרגישה מבפנים

תחושתי
מונה את הימים
בטבלת יאוש
בכל מה שבא ליד

ייסורים
מסמנת קווים
היום הכאבתי
היום לא הכאבתי

ייסורים
אל תייללי כמו מטומטמת
על הטעויות שעשית
בלי לחשוב
בלי לראות

געגוע
אני עדיין חושבת
על מה שכתבת לי -
מחר, מחרתיים, שנה הבאה
נברח. נימלט. נעוף
מהכאב
מהחיים.

ייסורים
תמיד בתוך תוכך
במקום הכואב

הרהור
רק שלא ידעו
רק שלא יפגעו
רק שלא ירגישו
רק שלא ינחמו
רק שלא ירחמו

בלדה
בשבוע הבא הכל חוזר
את יודעת
שבסוף תנפצי את הכל
עם השברים נשארים

ייסורים
אני לא שמחה
בחיים לא אהיה
אני לא מסוגלת
אני מקולקלת
אני שבורה

בדידות
אתה צופה בעבר
ויודע שמשהו מת בדרך
רוצה לצרוח ולבכות
אבל זה לא יעזור

עצב
תופרת יושבת
עוסקת
בלרקום חלומות




יו מסכן מי
שקורא את הסלוגן
הזה, כי הוא 900
עמודים, בגודל
גופן 12 כתב
דייויד, ואם הוא
יותר קצר אז
סימן שקיצרו לי
אותו.

אז ככה, הכל
התחיל במקום
מוזר שקוראים לו
יבםביג

לבסוף הגעתי
לחנות וקניתי
חומוס.

המלגזן הזועם


תרומה לבמה





יוצר מס' 67711. בבמה מאז 10/5/06 18:10

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לג'יין לאולייס
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה