|
ומחר,
תחת אותו רקיע עקשן,
בין אותו הפטיש ואותו הסדן,
עיניים חדשות יחפשו את עיני,
כן? לא? אולי.
|
יצאתי החוצה, היה זה תחילת האביב.
פתחתי עיניים, היה זה נוף מרהיב.
ענן יחיד את השמיים לכלך,
ולחש - העולם נברא בשבילך.
|
ומישהו נוגע, כאילו בטעות,
כמה טוב לי, מכאן - רק למות.
|
ישר עובר על פני המישור,
עובר, ועובר בעולמו האפור.
רואה הוא באופק ישר אחר נמתח,
את הפגישה, הוא כבר לא ישכח.
|
אותך, מאוד אוהבת.
רק בגלל זה ממשיכה לכאוב.
כי אני ציפור נודדת,
יכולה כל רגע לעזוב.
|
כולם יצעקו: מחבלת! רוצחת! ערבייה!!! לעומת זאת כשאני אחזור
לכפר זה יהיה מחבלת, רוצחת, יהודייה. אז מה אני? יהודייה?
ערבייה? מה?
מה זה משנה! אני בן אדם, בן אדם כמו כולם!
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
טוב תראו...
עם כלללללללללל
הכבוד שיש לי
לאיש האדום
והעובדה שהוא
אדום והכל.
אני פשוט חושבת
שיהיה הרבה יותר
הגייני לאתר אם
הוא יתחיל לצחצח
שיניים
זאת שנזכרה
פתאום ששיניים
לבנות. |
|
