|
תתפגרו.
היא בחנה אותו, נעצה בו את עינייה. "אנ'לא יודעת," מלמלה. "שלא
תחשוב שלא קשה לי," ואט-אט השפילה את מבטה. היא ידעה שזה שיגע
אותו.
"אני כ"כ רוצה לחבק אותך," הוא חזר על עצמו והיא הרגישה
שהבנאליות שבו הורגת אותה (אחרי הכל, גם לי יש גבולות).
|
היא יכלה להקיא עליו, בכל מקרה הייתה לה בחילה נוראית. זה לא
שהוא היה מכוער. להפך, כשהם רק הכירו היא חשבה שהוא בטח אחד
מהבחורים היותר יפים שהיא הכירה
|
אגיע אליך,
עיניי נפוחות,
חסרות הבעה.
|
אתה עוד תהיה שלי,
כשאצמיד אותך אליי,
|
|
|
בועז רימר.
בועז רימר. בועז
רימר.בועז רימר.
בועז רימר. בועז
רימר.בועז רימר.
בועז רימר. בועז
רימר.בועז רימר.
בועז רימר. בועז
רימר.
כשאומרים משהו
מספיק פעמים הוא
מאבד משמעות.
אבל בועז רימר
אף פעם לא
"השנון" מנסה
כוחו בחנופה |
|
