|
"Nula Dieas Sinas Liena"
"ולו יום ללא אומנות" - אפיליני.
הוא שמע את קולו של קצף הבירה עולה, צליל עמום של תסיסה הוא
הרים את ראשו וקלט שמולו יושב הארי, הארי פוטר חשב לעצמו, האמת
שהוא די דומה לו, איזה כבוד לשבת מול הארי פוטר בכבודו ובעצמו.
צחוק. הוא ניסה להיזכר למה אבל שכח, כבר לא היה איכפת לו
מכלום.
|
"מה כבר יצור קטן וסגלגל יכול לדעת?" צחק הילד.
"הכל." ענה היצור עם נימה של גאווה וזלזול כאחד.
"אה כן, האם תוכל לענות לי על השאלה מה מהות אלוהים, היקום
והכל?"
"בלי בעיה."
|
זהו סיפור על נסיכה בודדה ועל מראה שמראה. מראה יופי ואצילות,
מראה לנסיכה בודדה מעט אושר ואהבה. מראה כמה נהדרת היא, כמה
נאהבת, כמה נערצת, מראה נסיכה. והנסיכה פעם מאמינה ופעם שורטת,
פעמים אפילו פוגעת וחותכת...
|
מישהו אי פעם באמת, אבל באמת, הבין מה זה אהבה? לא משנה באיזו
שפה תבטא את המילה הזו היא עדיין תישאר בגדר תעלומה, אניגמה
ללא פתרון, פרדוקס, אך למרות זאת - אנחנו מרגישים אותה, מבנים
אותה, מסתגלים אליה ולפעמים, רק לפעמים, נהנים ממנה.
|
בודד וגלמוד, במדבר עד אין קץ בו הילכתי.
מים לעייף, לצמא, לנשמה שם חיפשתי.
מתוך אור של נווה, כמלאך משמיים נפלת.
|
חיים. דבר כה קטן ומהיר, כה שברירי. כה חזק, מרגש. חיים.
ברגעים הקשים אנו מרגישים את הצורך, את הכמיהה, אהבה. חיים.
|
נפלה שלכת, אבל לא באמת.
טיפות גשם עבות, שטפו את מדרכות העיר. אבל לא באמת.
השמיים לבשו אפור, אבל לא באמת.
|
כמו רוח רפאים בעולם של חורף נצחי,
אני מרחף. לבד, רדוף על ידי עצמי.
אני נוגע באנשים רק לרגע, מלטף אותם ברוחי לשבריר שנייה.
יש לי את כל התשובות אך איש אינו יכול לשמוע, איש אינו לגעת.
|
הפעילו את השיר המפורסם של סיימון וגרפונקל I am a Rock.
עיצמו את העיניים שלכם. תקשיבו למילים. עד כמה זה מדבר אליכם.
עד כמה בודדים אתם, עד כמה אתם מרגישים חזקים. כמה כאב עולה
בכם, כמה שאלות בועורות בעצמותיכם. כמה עניים אתם? להיכן נעלם
החופש? האם הוא היה קי
|
יש הרבה סוגי אנשים בעולם. חלקם טובים, וחלקם רעים. אנשים
יחודיים, ואנשים ממוצעים. אנשים פשוטים, מורכבים, עמוקים.
אנשים. אנחנו לעומת זאת מאותו חלק שאף אחד לא מכיר. אנחנו
מהסוג שתעבור לידם ברחוב ולא תשים לב אליהם.
|
תמיד כשהייתי נכנס הביתה היא הייתה יושבת שם, מחייכת לעברי. זה
היה בדרך כלל על הכורסא, היה לה קשה ללכת. והטלפון האלחוטי
מונח בכפיה, תמיד מסרבת להרפות. תמיד מחייכת. היה לה מין
שיגעון כזה, היא תמיד הייתה חייבת לענות על הטלפונים, אפילו
שאף אחד לי היה מתקשר אלי
|
שם באמסטרדם, על הספסל החום, על יד הנהר הצר, מול הקופישופ
המואר קלות, מאחורי בית הקפה החשוך באור יוקד, לצד זקן שיכור
שרוע על רצפת האבנים, לצד שתי זונות בחלון מואר כמו דם - שם
גיליתי לה את סוד אהבתי.
|
הסתכלתם אי פעם החוצה וראיתם יופי? אני לא מדבר על נוף יפה או
על אישה. אני מדבר על החיים - האם אי פעם ראיתם יופי בחיים? על
הדברים הקטנים כמו אירוניה, צחוק, כאב או כל ספקטרום הרגשות.
האם הייתם אי פעם מודעים למה קורה לכם ולסובבים אותכם?
לי זה קרה אתמול. לפת
|
|
|
אם אין אני לי?
מי לי?
יצחק רבין |
|
