|
ג'יימס מרטייר, יליד ינואר 1984,
גדל באזורים מטילי-אימה של ארצנו,
עוד בגיל קטן גילה ג'יימס שישנו הבדל עצום בינו לבין
אותם קופי-אדם הטוענים לתרבות,
ג'יימס - זמר השר למעלה מ12 שנים!! שלאורכן למד שירה
קלאסית ואופרה,
כותב שירים וסיפורים, בעברית ובאנגלית, אך כאן בחר
להביא מיצירותיו בעברית בלבד (נכון לעכשיו)
יש שיטענו למחלת נפש חמורה אצל בחור זה וידרשו המתת
חסד - ג'יימס מצידו אינו מתנגד לרעיון.
בעל דעות פוליטיות מגובשות אך לטענתו עוד לא קמה
מפלגה אשר עם דעותיה הוא מזדהה.
כיום עוסק בשירה בסגנון הגות'יק-דום מטאל, סטנד-אפ,
ועוד שלל תחומים המיועדים לחולי-רוח בלתי מוצהרים.
הערות האומן: מי כתב את זה?!?
בתודה, ג'יימס מרטייר.
הוא הצית סיגריה, כמו תמיד עישן שתיים ברציפות, כמו איזה קטר
קשיש, הייתה זו מסורת, אחת לעצמו ואחת לאהבה שלעולם לא תהיה
לו, העשן מילא את ריאותיו ומוחו התמלא הזיות, הייתה זו בסך-הכל
סיגריה רגילה ופשוטה, הוא לא השתמש בסמים, מה שלא היה פשוט
כל-כך היה מוחו המעוו
|
אנה ידעה שעל הכביש שעליו תשכב לעולם לא יעברו המכוניות
הרצחניות, ובעץ שבו תתלה את עצמה לעולם לא יצמחו ענפים חזקים
דיו כדי להחזיק אותה, הרשות ניתנה, עכשיו לאנה באמת מותר
לבכות...
|
הכל התחיל בערך לפני שנה וקצת כשתפסתי קריזה על המ"פ שלי...
התחלתי לחשוב על איך זה שאני כל הזמן לבד ואף פעם לא היו לי
חברים
|
זהו סיפור על בנאדם שכמו לכולנו יושבים לו שני מלאכים קטנים
וקרצייתיים כאלה על הראש, אחד לבן ואחד שחור-אדמדם.
|
ממי היה מאמין שדווקא אתה תבכה ותצרח דברים לא מובנים, אתה
פתאום כל-כך רוצה לברוח,
די, אתה כל-כך אוהב אותה, אתה כל-כך מאוהב בה, האהבה שלך היא
מוזרה ולא מובנת כי כמה אתה כבר מכיר אותה?
|
כש-21 מלאכים
נופלים משמים
נופלים על המים
אז 21 מלאכים
מגיעים לשגרה
לא יודעים מה קרה
|
באחוזת הלילה
המדים כבר ישנים
ובחלון בבוקר
הארץ אחוזת חלום
תוהה מתי נצא מלבנון
|
ילד נידח יצרח
ילדה בוכייה תקבר
האם שמה ייזכר..
|
הם יורים - אנחנו בוכים
על יקרים אבודים
לאן הלך - אחי היקר
לעולם הבא הוא הלך
|
פצעים סגורים
בלבי יישארו פתוחים
והכאב קודח בראשי
ומי יבכה על מצבתי?
|
טיול המוות
טיול האבדון
הכעס המר
לא נעלם היום
|
אם אכבה עצמי
לאור נרות
האם ישטפו
עינייך את תמונתי
|
יושב בצד קצת מפוחד
לא מחכה למושיע
לא מחפש אלוהים
|
כשנערה זעקה
ברחובות השקיעה
מחשבתי נפסקה
|
לילה אפור, לילה שחור
לילה של אהבה
|
גבורת חלומות מול כאב אין סופי
מעמקי העינויים מפילים גם את מלכות שמיים
ואני לבד אך אתם לידי
ואני שונא באהבה בלבי
|
כל אותם לילות שלא הצלחתי
בעזרתם להחזיר אותך
ודמעותיי דהו מנהר מתקלף
|
אנשים יקרים לכולנו קשה
אם רק נסתכל אולי מהתופת נצא
אנשים מבעיתים שצריך להרוג
זה לא בידיים שלכם
רק רציתי לומר זאת לכם
|
לפעמים האי-נורמליות בחברה הוא הדבר הנורמלי והטבעי ביותר,
והלוואי שהיית מבינה שאין לך מה לפחד מכך, את הצורך שלך להיות
כמו כולם החברה רואה, ולכן הם רואים בך שונה מהם, תהיי עצמך
ומי שיקבל אותך הם האנשים שראויים להיות לידך...
|
הוא ישב ישיבה מזרחית האמצע החדר, החדר היה ריק הכל היה
בארגזים כבר מוכן למעבר,
הוא היה ילד מוזר, המחשבות שלו תמיד ריחפו לעבר מקום רחוק ולא
מוגדר, הוא שנא את כולם,
|
חופש, היקום של הכאב, ביקשתי בסך-הכל לאהוב אותך, אבל אחר כך
צעקתי כל-כך הרבה שנים
|
שלום! הסיפור שלי הוא באמת קצת מוזר, קוראים לי רוני כץ ואני
גר בתל-אביב, בשכונה שלי ובכלל באזור לא ממש אוהבים אותי, בכל
מקום -אני מניח- לא אוהבים אנשים מתים
|
|
|
אני הכבשה
השחורה של משפחת
פופק.
מה שמסביר את
הקשר המשפחתי
שלי לכבשה של
הנסיך הקטן.
יעקב פופק מרחיב
את אילן היוחסין
הוירטואלי שלו |
|
