|
היא מבינה. מבינה הכל. את השורות ומה שביניהן. רק את עצמה לא.
וכשהוא מספר לה על החלומות שלו היא לרגע מרגישה שלה יש חלומות
ואז היא כבר לא ריקה כל כך.
|
זה ממש כאילו נמחצתי בין שניהם ובסוף כשהם עזבו נשארתי על
הרצפה. בחיים יותר מתמיד. אני יודעת כי כשמרגישים עצב שכזה
חייבים להיות.
אנשים שלי. כמה פגעתם בי. כמה פגעתי בחזרה.
|
|
|
"סלוגנך נשלח
לעיון, לשפצור
ולמחזור...
הצע/י סלוגן
מתחכם נוסף
לבמה:"
אז אני אומר
לו:
למי קראת זבל של
בנאדם?...
חבר שלום רב עם
המחשב ורץ לספר
לחבר'ה הדמיונים
שלו במתנ"ס
הדמיוני על יד
הקיוסק של הרצל
(אמיתי) הוא
מוכר טונה בקרפ
צרפתי עם צלפים
ושמן פרפין
(דמיוני). |
|
