[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ג'יימי לנדון

אל היצירות בבמה האהובות על ג'יימי לנדוןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ג'יימי לנדוןאל היוצרים המעריכים את ג'יימי לנדון


מישהי ששווה לקרוא אותה.



"עיגולים שחורים במקום עיניים, רואים עליך שלא
נרדמת.."




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה
פתאום קול מוכר הוציא אותי מבועת המחשבות שלי. הסתובבתי וראיתי
במעבר בין השולחן שלי לבין של החיילים מישהי יפה כל כך כפייה
שהגיעה מן האגדות שהיה נראה כאילו מדברת אליי.

ייסורים
רועדת, לא יכולה יותר.
מצטערת, אני לא יכולה יותר!
פותחת את הדלת במהירות
איך שאני עירומה, עם יד על הפה

אהבה נכזבת
לבושה בבגדים קצרים יושבת אביב בחשכה על גג המקלט בקיבוץ במצפה
הכוכבים הפרטי שלה.
מביטה בכוכבים מרותקת מיופיים מהמרחק שלהם ממנה, מצטערת שאינה
יכולה לקטוף אחד ולהביא לאהובתה ענבל עטוף במתנה.

אהבה
דממה,
הולכת בחשכה בעוד הרוע מסתתר באפלה.

דיאלוג
"ואתה לא הולך?"

"לעולם לא
לא כל עוד יש נשמה בגוף הזה"
"אני אוהב אותך יותר ממה שמילים יכולות להביע"
"יותר ממה שאי פעם אני עצמי אוכל להבין"

גיהנום
לרוב זו הייתה היא אבל לפעמים גם הוא היה מצטרף לאחר שסיימה או
שהיה מחליף אותה לזמן מה.כנראה התעייפה ממעלליה.
כך זה היה קורה כל יום במשך חצי שנה ארורה של זוועות ורוע.

היפרדות
בין קירות שחורים של גאווה סגולה
יושבת ילדה קטנה, שפופה

זוגיות
טיפלנו אחת בשנייה, השקנו, טיפחנו וניקשנו עשבים שוטים
שורשינו נכרכו יחדיו והתחברנו
לפתע החל לצוץ לו ניצן קטן וסגור
אשר כל יום נפתח עוד קצת ועוד קצת


לרשימת יצירות השירה החדשות
גורל
בלבול בין ערביים
שברון לב

מצב
והן זולגות
מכסות את כולי

אהבה
איפה האכפתיות?
לאן נעלמה הדאגה?
כבר לא נראה יותר שאכפת לך בכלל.

אהבה
אדם.

געגוע
אני עומדת כאן כולי מכווצת
מחכה שתגיע שתושיט יד
אני רועדת כאן כולי כואבת
ואתה מביט מרחוק והולך

מסתכלת בעיניה הכחולות
ונזכרת בעיניו הכחולות
עיניים שיכלו להיות להם
לילדי הקטנים
ילדים שכנראה לא אזכה לראות לעולם

מתבוננת אל תוך עיניך הכחולות כאוקיינוס השקט
אך לא כה שקטות הן
לעיתים נדמה כי גועשים הגלים מבפנים

נוסטלגיה
בוא איתי
ונצלול למעמקים

גיהנום
חשכה כיסתה את הארץ
ורעש רועם הכה בחלל

אהבה
את מתבונן
ואני מהופנטת

אתה אוהב
ואני מאושרת

הייקו

כמיהה
רואה סוף לסבל
מחכה לקץ האבל
הגשמת האהבה
הוצאתה מהמתנה.

אהבה
כחול עיניים
מישיר מבט
וכובשני ברכות

געגוע
ידיך כקטיפה ומשי
המחליקות על עור גופי
ומבטך המתמקד
בכל נקודה ונקודה בי

מצב
גוף עגול
האוגר בתוכו
רעלים מן העבר

גיהנום
הלב שלי נקרע
הוא מדמם ונסדק
כמו קיר שמתקלף

עצב
דמעה אחר דמעה
הן זולגות

רפסודיה
צעד אחר צעד
היא נשברת
מתמוטטת לאט לאט
היא נופלת

ייסורים
תראו לי מה זה אומר להיות נאהב
למדו אותי מה ההבדל בין לב רגיל ללב שבור
למדו אותי לפקוח עיניים ללא דמעות
ותראו לי איך לקום

כמיהה
בחלומי אתה מופיע
בפנטזיות שלי ובכל דבר אפשרי.

וידוי
לב שבור בתוך ילדה
שעטופה בגוף של אישה

שכול
ורדים שחורים
כניחום, כסליחה
מונחים על השולחן
הפינתי שבלבי

רוחות מערביות קפאו על מקומן כבמטה כישוף והכל נעצר
הכאב מתחזק עוד ועוד בהילוך איטי כצב במירוץ חייו

מצב
בוחנת טוב טוב את ההבעה הזאת,
שלא רואים אצלי לעיתים קרובות.
התגעגעתי אליה.

אכזבה
זוחל ובוכה
על חיים ארורים
שקרים ואכזבות
אנשים רשעים

אהבה
לא מצליחה לדמיין עתיד בלעדייך
לא רוצה עתיד בלעדייך
אין לי עתיד בלעדייך

הלל
בטבעת זו אחשוק
כל שנייה דקה ויממה

עצב
שוכבת בתוך שלולית
צפה בשלווה, מנותקת מן העולם

אכזבה
אל תדאגי ילדה,
אני אפסיק.
אני אפסיק הכל.
כאן הכל נגמר.

בדידות
אתה כל הזמן אומר שאתה אוהב אותי ושתמיד תהיה שם בשבילי.
אתה כל הזמן מדבר על כבוד ועל החיים איתו.

גורל
התקווה הוורודה כבר מזמן נעלמה לה,
עלתה על האוטובוס הראשון ועברה לה למישהו אחר,
מישהו יותר מתאים, כנראה עם גורל יותר מזהיר

כמיהה
נופלת,
נשברת מבפנים

בדידות
לא רצוייה
כי הם עוד חיים
ואני כבר מזמן מתה מבפנים.

בדידות
הם כולם פה.
בובות חרסינה אטומות,
קרות ומנותקות.

היא יושבת שם, בפינה.
שקטה, מופנמת, בודדה.

אהבה
אני רואה אותך כשאני עוצמת עיניים.
אני שומעת את קולך כשמדברים אלי .
כי לקחת את ליבי והוא הלך לאיבוד.
הוא לא רוצה אף אחד אחר , הוא בודד כמו ברבור.

ארוטי
הבט אל תוך עיניי
חדור אליי

ביקורת
שאיפה לשלום
היכן הוא היום?
שלום שהתפוצץ
הטרור חוצץ

ביקורת
אוהבת אותך
שונאת את עצמי
חושקת בך
מרעילה את ליבי

געגוע
הירח מדמם כוכבים נופלים
ולבי נסדק מאבני הקרח שבעינייך

הלל
במצב של איבוד חושים
במצב בו אין מוצא
כשהכל נראה אבוד
וחסר תקווה

אהבה
אני עבר
והיא עתיד
אני הייתי והלכתי
והיא פה לתמיד

עצב
לא ישנת כבר לילות
במוחך מתרוצצות דמויות
הזיות של מציאות אחרת
בהית בתקרה, חלמת על מקום אחר

נוסטלגיה
וזו הקרנה נוסטלגית ועבר זמן
מאז שצפית בסרטים האלו
ואתה לכוד בכיסא ולא יכול לקום
ועבר זמן מאז שנעלו אותך
במחשבות שלא עוזבות

אהבה
סיפור קסום מאגדה עתיקה
על נסיך ונסיכה

מצב
מנותקת, אטומה
כאדם ללא נשמה
חיה ולא מרגישה
אוהבת בלי הרגשה

אהיה הכוכב השומר שזורח מעלייך פרח
תמיד אשגיח מלמעלה ואראה לך את הדרך
אנצנץ רק אלייך מכל פרחי הגן
שתדעי שאין בשבילי פרח אחר מלבדך

סאטירה
את מביטה בו
שמביט באחרת
צובטת את הלב שלו
שצובט את שלך

אהבה
אצמידך אל הקיר הקר
ואתחיל במחול ליבי,
המרקד בתוכי לקצב נשימותייך בעורפי.

מורבידי
צלקת נשמתי שסועה בלבי
חתך עמוק שחודר כל יום
כואב ומזכיר מי אני ומה

ייסורים
סובלת ייסורים
אנשים פוגעים
קורבן לאהבה
פצועה ושבורה.

כעס
ההרגשה
כסמרטוט על הרצפה
מנגב את היום שחלף
לכבוד היום שבפתח

הייקו
ליצן שחור
בקרקס הדמעות

פיוט
אלפי רסיסים
מקיפים את דמותה
חודרים אל נשמתה

אהבה
התשוקה כשיר
המתנגן ברקע


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה נכזבת
בא לי לבוא אליך בשנתך
לקשור אותך ולראות אותך מתנגד
לראות את העיניים שלך נפתחות בבהלה
להראות לך כמה אני מתעבת אותך

חוסר אונים
ובשניה,
בשניה הרגשתי את הבועה שלי מתפוצצת

מכתב
אני לעולם לא אסלח לך על מה שעשית לי, את שומעת אותי?!!
לעולם!!

הרהור
דמעה דמעה
הן זולגות על הדף
ממלאות את החור שנוצר בלבי

מכתב
אני מנסה לשפוך את כל מה שיש לי על הלב, אבל כל מה שיוצא זה
דמעות והמחשבה על כמה שאני מצטערת והרגש הזה שכל הזמן מציף
אותי, האהבה אלייך, הגעגועים אלייך...

מכתב
בחיים לא אהבתי, כמו שאני אוהבת אותך.
את החיים שלי, האוויר שלי.
אני לא אוכל לנשום בלעדייך.
אני פשוט אמות אם לא נהיה ביחד.
ולא, אני לא אומרת את זה לכל אחת.

חוסר אונים
אני מהצד והם נופלים,
אני רואה אותם מתמוטטים לאט לאט.
אני מהצד והם מתדרדרים,
אני רואה אותם במדרון החד.

אהבה
אני אוהבת את מגעך הקטיפתי והעדין ואת ריחך המשכר.
אני אוהבת את הלהט שיש בעינייך כשאת נדלקת על משהו חדש.
אני אוהבת את הדרך שבה את מקלפת את הליצ'י
ואת איך שאת מטורפת על פירות.

אהבה
כשאת מחייכת את החיוך הזה שלך,
החיוך המדהים שלך,
מלאך נולד.

היפרדות
צעד אחר צעד
מדממת על הרצפה
נעמדת, מתמוטטת
נפש מתה במיטה חולה

הוא ואני
אתה פשוט אומן
כל כפתור בי אתה יודע בדיוק כיצד להפעיל
כיצד להוציא כל חיוך וחיוך
לגעת במקום הנכון תמיד
לחבק ברגעים הנכונים
ולאהוב כמו שרק חלמתי

לפעמים, הפתרון שנראה הכי טוב הוא הפתרון הכי גרוע.
ושיקול הדעת שלנו מוטעה בכוונה תחילה על ידי כוחות הרוע הללו
החבויים בנו מבפנים.

ייסורים
סוגרת מהר את הדלת כי אותך הפעם הם רוצים
נועלת על מפתח ואותו בולעת
נכנסת למיטתך שוכבת לידך ואותך מחבקת
מחבקת כאילו זו הפעם האחרונה שאראה אותך

ביקורתי
וזה כל כך נכון. איך אתם לא רואים כמה שזה נכון?!
אולי מתאים לכם לא לראות...
מה אתם חושבים שאנחנו עיוורים? שלא שמנו לב שכולכם מתים כבר
שניפרד?
אז יש לי חדשות בשבילכם, לנו יש חדשות בשבילכם!
זה לא הולך לקרות, אני לא אתן לזה לקרות!

הרהור
פתאום הכל שחור וכל שאני רוצה זה למות.
עוצמת עיניים ומתחילה לדמיין בראשי, תמונות על גבי תמונות בהם
אני מוצאת להורג או מתאבדת

מכתב
תמיד כשאני זקוקה לחיבוק חם ואוהב,
אתה שם.
מחבק ואוהב ותומך, ופשוט מתנהג בטבעיות הצפויה לך.

אתה גורם לי לבלבול ותמיד גרמת.
אחת החידות הגדולות בחיי הם כנראה מה אני מרגישה באמת כלפייך

יסורים
בוכה דם
מקיאה דמעות
מתקפלת מאושר
ומקפצת מכאב

התבגרות
לא הפסקתי לחשוב על זה לחלום על זה לספר את זה.
הייתי למעלה שום דבר לא יכל לפגוע בי להוריד אותי למטה.
שום דבר חוץ מדבר אחד, דבר שקרה אתמול.
ניפץ את חלומי ורסיסיו שפצעו את לבי התעופפו לכל עבר.

הרהור
חולמת על לרצוח אותה
חולמת שהיא מתה ולא קיימת
חולמת חלום של זוועות ואימה

מתעוררת מוכתמת כולי בדם

הרהור
למה לא עצרתי את הדמעות? הרגשתי שאני נחנקת, זה למה.
ומה יצא מזה? הרסתי הכל, הרסתי לנו הכל. אמרתי לך שזה כן ישפיע
על הקשר, שהם כן ישפיעו. אמרת שלא. אז למה זה כן? למה זה כל כך
מפריע לי?

הרהור
לא רציתי לגרום לך לסבל
להביא לך כאב

הרהור
אני יושבת פה בחדר מלא אנשים ובחיים לא הרגשתי לבד יותר.
מבחוץ הכל נשמע בסדר, צחוקים וקטעים, מבפנים אני אוזרת כל כוח
אפשרי בכדי להחזיק את הדמעות בפנים.

מכתב
נפלת לקרקעית והתחלת לשקוע. נעלמת מעל פני השטח ולא נותר ממך
כל סימן.
כל כך דאגנו לך ליאור, כל כך דאגתי לך. פחדתי שאיבדתי אותך, את
אחד האנשים הכי מדהימים שיש.

היפרדות
לקחת את הרגש
לקלף אותו לאט

הרהור
לאחרונה אני מרגישה כאילו החיים ממשיכים הלאה ואני נשארת
מאחור.
נדמה שעד שהכל מסתדר אני חייבת לעשות משהו שיהרוס הכל.

הספד
כל מה שרציתם היה להפטר ממני לגרום לי להעלם לכם מהחיים והנה
זה עומד לקרות, הצלחתם. אני נכנעת.
גם ככה טענתם שאני טעות אז הנה אני מתקנת אותה.
מסלול ההתעללות עומד להגיע לקיצו והנה אני מוסרת לכם את ההתראה
לפני, הרי לא הייתי רוצה שתשארו בלי שעיר לעזאזל, נכון?

אהבה
ליטופיך על עורי כגואלים את חטאי מבעבר
וראייתך החודרת כמטהרת נפשי

יסורים
לא המצאתי את זה
למה שאני אמציא דבר שכזה?
הלוואי שזה היה רק המצאה.

ביקורתי
מפלצת ירוקה מתקרבת אט אט ומשחיזה את ציפורניה החדות בבשר לבי
הדופק ועוצרת את תפקודו, משנה הכל.

סופני
התיישבתי על ענף, תיכננו עתיד.
הענף נשבר, גילית לי שלא יהיה עתיד.
נאחזתי בענפים שמצדדי, כל רגע עומדת ליפול, רגעינו האחרונים
יחד.
הענפים נשברו, העץ נקטע ואני נפלתי עמוק מתמיד, הפסקת
להתקיים.
רציתי לקפוץ עמוק יותר, רציתי למות, ליבי נשבר ונשמתי מתה.

היפרדות
איך אפשר להתגעגע למלאך?
למישהו שלא זכיתי להכיר כבשר ודם
אלא כהילה קסומה ולב טהור.

הרהור
בזמן האחרון זה גובר, בזמן האחרון הפחד שוב גובר ומשתלט. מהמון
סיבות, אפילו בלי קשר אליהן, הן לא כאלו חשובות, לא לי לפחות -
כבר לא כמו פעם.

הוא ואני
רגע אחד קסום
רגע של יצירת חיים והבאתם לעולם
רגע של המשך השושלת
רגע של אהבה

מכתב
אני דואגת לך,
אני כואבת איתך,
אני רוצה רק אותך.

חוסר אונים
תני לי יד
ונצא משדה הקוצים
תני לי יד
ואחבוש את לבך המדמם

זוגיות
פתיחת דלת. אור נרות מציף את החדר. שביל של נרות מוביל אל
המיטה המוצעת בסאטן שחור ועליה עלי ורדים אדומים. ריח מתקתק
באויר ומנגינה שמחממת את הלב.

יסורים
"מה קרה לך שאת קרבית בזמן האחרון?"
"קרבית" - ככה מכנים אותי בכל מקום שאני מגיעה אליו בשלושת
השבועות האחרונים, ואף אחד לא מבין מה עובר עלי. כנראה שגם לא
אתה, כנראה אם לא התקשרת.

יסורים
אני בצבא עכשיו, לא עוד ילדה מפונקת שרגילה שעושים בשבילה
הכל.
אני בצבא עכשיו וזה לא הולך להשתנות, בוודאי שלא בשלוש השנים
הקרובות.
בשבוע הקצרצר-מאוד ארוך שעברתי עד כה בצבא שכה אהוב עלי ועל
כולנו, למדתי המון. הבנתי את זה כשהגעתי הביתה.

הרהור
המצב הנפשי שלי מתערער מיום ליום, אני צורחת ואף אחד לא שומע.
כמה זמן דרוש ללב לדמם בכדי שיפסיק לפעול?


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
דם מכסה את הקירות, ותקרת החדר החלה להיסדק.
פעימות לבי מאטות יותר ויותר, נדמה שכל פעימה היא האחרונה.

ולפעמים כששמח בחוץ ועצוב בפנים,
בא למות כשבעצם אוהבים את החיים.

קרקור בטן אימתני
חוסר השליטה והאיפוק
הבחילה הבלתי פוסקת

בזאת אנו מודיעים בשמחה ובששון
שהיום, ה- 14.2.04 אחר הצהריים
סיימה לירי את חייה בעולמנו

זה מתחיל מחיוך,
ממחשבה בודדה על סיכוי עלוב לאהבה.
מסתיים באותו מבט קר ומנוכר
ובמחשבה על מעבר לעולם הבא.

תאספי את שקי האור שגזלת
העמיסי על כנפייך ועופפי אל האופק השחור.

והנה לאחר איבוד כל תקווה והצפת הייאוש
הגיעה הקשת בענן, צבעונית ומזמינה
שולחת קרניה כידיים התומכות ומשלחות לחוף מבטחים.

דמעותיי ממלאות את התהום
והבעתך הקרה מקפיאה אותן.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה

עצמי
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

דוגמנות
אל היצירה

טבע
אל היצירה
לראות אהבה בכל מקום.

חיית מחמד
אל היצירה

פורטרט
אל היצירה
"לפני הרבה הרבה שנים בארץ לא כל כך רחוקה חיה לה ילדה קטנה.."

עצמי
אל היצירה
על הפוך

סידרה
אל היצירה
ילדות מאושרת
שנקטעה מוקדם מדי
ובגרות שפרצה

פורטרט
אל היצירה

סלולארי/וובקאם
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה
עם ישראל חי, מאחורי הכלוב.

דיגיטלי
אל היצירה

תקריב
אל היצירה
"פיתחו של עדן..."

צבע
אל היצירה
לצלם רגע מהחיים.


לרשימת יצירות הציור החדשות
צבעי פנדה
אל היצירה

אקריליק
אל היצירה
לקחת את מה שבלב ולזרוק על הנייר.

צמד ציורים
אל היצירה
"לאמא,
אני אוהבת אותך הרבה.
וגם את אבא.
מיטל."


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה
ולפעמים זה כואב להיות עם בנאדם ולגלות שהוא כל מה שאתה מתעב
באנושות.

קולאז'
אל היצירה

קולאז'
אל היצירה

אל היצירה
כשהייתי ילדה הבאתי אבטיח שמצאתי ברחוב
אבל את
כמו האבטיח
ירוקה מבחוץ
רקובה מבפנים.




אל הארכיון האישי (16 יצירות מאורכבות)
ה+הוד+ם
שולטים!!!






אדולף


תרומה לבמה





יוצר מס' 23355. בבמה מאז 2/6/03 6:56

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לג'יימי לנדון
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה