|
מישהי ששווה לקרוא אותה.
"עיגולים שחורים במקום עיניים, רואים עליך שלא
נרדמת.."
פתאום קול מוכר הוציא אותי מבועת המחשבות שלי. הסתובבתי וראיתי
במעבר בין השולחן שלי לבין של החיילים מישהי יפה כל כך כפייה
שהגיעה מן האגדות שהיה נראה כאילו מדברת אליי.
|
רועדת, לא יכולה יותר.
מצטערת, אני לא יכולה יותר!
פותחת את הדלת במהירות
איך שאני עירומה, עם יד על הפה
|
לבושה בבגדים קצרים יושבת אביב בחשכה על גג המקלט בקיבוץ במצפה
הכוכבים הפרטי שלה.
מביטה בכוכבים מרותקת מיופיים מהמרחק שלהם ממנה, מצטערת שאינה
יכולה לקטוף אחד ולהביא לאהובתה ענבל עטוף במתנה.
|
דממה,
הולכת בחשכה בעוד הרוע מסתתר באפלה.
|
"ואתה לא הולך?"
"לעולם לא
לא כל עוד יש נשמה בגוף הזה"
"אני אוהב אותך יותר ממה שמילים יכולות להביע"
"יותר ממה שאי פעם אני עצמי אוכל להבין"
|
לרוב זו הייתה היא אבל לפעמים גם הוא היה מצטרף לאחר שסיימה או
שהיה מחליף אותה לזמן מה.כנראה התעייפה ממעלליה.
כך זה היה קורה כל יום במשך חצי שנה ארורה של זוועות ורוע.
|
בין קירות שחורים של גאווה סגולה
יושבת ילדה קטנה, שפופה
|
טיפלנו אחת בשנייה, השקנו, טיפחנו וניקשנו עשבים שוטים
שורשינו נכרכו יחדיו והתחברנו
לפתע החל לצוץ לו ניצן קטן וסגור
אשר כל יום נפתח עוד קצת ועוד קצת
|
בלבול בין ערביים
שברון לב
|
איפה האכפתיות?
לאן נעלמה הדאגה?
כבר לא נראה יותר שאכפת לך בכלל.
|
אני עומדת כאן כולי מכווצת
מחכה שתגיע שתושיט יד
אני רועדת כאן כולי כואבת
ואתה מביט מרחוק והולך
|
מסתכלת בעיניה הכחולות
ונזכרת בעיניו הכחולות
עיניים שיכלו להיות להם
לילדי הקטנים
ילדים שכנראה לא אזכה לראות לעולם
|
מתבוננת אל תוך עיניך הכחולות כאוקיינוס השקט
אך לא כה שקטות הן
לעיתים נדמה כי גועשים הגלים מבפנים
|
חשכה כיסתה את הארץ
ורעש רועם הכה בחלל
|
את מתבונן
ואני מהופנטת
אתה אוהב
ואני מאושרת
|
רואה סוף לסבל
מחכה לקץ האבל
הגשמת האהבה
הוצאתה מהמתנה.
|
כחול עיניים
מישיר מבט
וכובשני ברכות
|
ידיך כקטיפה ומשי
המחליקות על עור גופי
ומבטך המתמקד
בכל נקודה ונקודה בי
|
גוף עגול
האוגר בתוכו
רעלים מן העבר
|
הלב שלי נקרע
הוא מדמם ונסדק
כמו קיר שמתקלף
|
צעד אחר צעד
היא נשברת
מתמוטטת לאט לאט
היא נופלת
|
תראו לי מה זה אומר להיות נאהב
למדו אותי מה ההבדל בין לב רגיל ללב שבור
למדו אותי לפקוח עיניים ללא דמעות
ותראו לי איך לקום
|
בחלומי אתה מופיע
בפנטזיות שלי ובכל דבר אפשרי.
|
לב שבור בתוך ילדה
שעטופה בגוף של אישה
|
ורדים שחורים
כניחום, כסליחה
מונחים על השולחן
הפינתי שבלבי
|
רוחות מערביות קפאו על מקומן כבמטה כישוף והכל נעצר
הכאב מתחזק עוד ועוד בהילוך איטי כצב במירוץ חייו
|
בוחנת טוב טוב את ההבעה הזאת,
שלא רואים אצלי לעיתים קרובות.
התגעגעתי אליה.
|
זוחל ובוכה
על חיים ארורים
שקרים ואכזבות
אנשים רשעים
|
לא מצליחה לדמיין עתיד בלעדייך
לא רוצה עתיד בלעדייך
אין לי עתיד בלעדייך
|
בטבעת זו אחשוק
כל שנייה דקה ויממה
|
שוכבת בתוך שלולית
צפה בשלווה, מנותקת מן העולם
|
אל תדאגי ילדה,
אני אפסיק.
אני אפסיק הכל.
כאן הכל נגמר.
|
אתה כל הזמן אומר שאתה אוהב אותי ושתמיד תהיה שם בשבילי.
אתה כל הזמן מדבר על כבוד ועל החיים איתו.
|
התקווה הוורודה כבר מזמן נעלמה לה,
עלתה על האוטובוס הראשון ועברה לה למישהו אחר,
מישהו יותר מתאים, כנראה עם גורל יותר מזהיר
|
לא רצוייה
כי הם עוד חיים
ואני כבר מזמן מתה מבפנים.
|
הם כולם פה.
בובות חרסינה אטומות,
קרות ומנותקות.
|
היא יושבת שם, בפינה.
שקטה, מופנמת, בודדה.
|
אני רואה אותך כשאני עוצמת עיניים.
אני שומעת את קולך כשמדברים אלי .
כי לקחת את ליבי והוא הלך לאיבוד.
הוא לא רוצה אף אחד אחר , הוא בודד כמו ברבור.
|
הבט אל תוך עיניי
חדור אליי
|
שאיפה לשלום
היכן הוא היום?
שלום שהתפוצץ
הטרור חוצץ
|
אוהבת אותך
שונאת את עצמי
חושקת בך
מרעילה את ליבי
|
הירח מדמם כוכבים נופלים
ולבי נסדק מאבני הקרח שבעינייך
|
במצב של איבוד חושים
במצב בו אין מוצא
כשהכל נראה אבוד
וחסר תקווה
|
אני עבר
והיא עתיד
אני הייתי והלכתי
והיא פה לתמיד
|
לא ישנת כבר לילות
במוחך מתרוצצות דמויות
הזיות של מציאות אחרת
בהית בתקרה, חלמת על מקום אחר
|
וזו הקרנה נוסטלגית ועבר זמן
מאז שצפית בסרטים האלו
ואתה לכוד בכיסא ולא יכול לקום
ועבר זמן מאז שנעלו אותך
במחשבות שלא עוזבות
|
סיפור קסום מאגדה עתיקה
על נסיך ונסיכה
|
מנותקת, אטומה
כאדם ללא נשמה
חיה ולא מרגישה
אוהבת בלי הרגשה
|
אהיה הכוכב השומר שזורח מעלייך פרח
תמיד אשגיח מלמעלה ואראה לך את הדרך
אנצנץ רק אלייך מכל פרחי הגן
שתדעי שאין בשבילי פרח אחר מלבדך
|
את מביטה בו
שמביט באחרת
צובטת את הלב שלו
שצובט את שלך
|
אצמידך אל הקיר הקר
ואתחיל במחול ליבי,
המרקד בתוכי לקצב נשימותייך בעורפי.
|
צלקת נשמתי שסועה בלבי
חתך עמוק שחודר כל יום
כואב ומזכיר מי אני ומה
|
סובלת ייסורים
אנשים פוגעים
קורבן לאהבה
פצועה ושבורה.
|
ההרגשה
כסמרטוט על הרצפה
מנגב את היום שחלף
לכבוד היום שבפתח
|
אלפי רסיסים
מקיפים את דמותה
חודרים אל נשמתה
|
בא לי לבוא אליך בשנתך
לקשור אותך ולראות אותך מתנגד
לראות את העיניים שלך נפתחות בבהלה
להראות לך כמה אני מתעבת אותך
|
ובשניה,
בשניה הרגשתי את הבועה שלי מתפוצצת
|
אני לעולם לא אסלח לך על מה שעשית לי, את שומעת אותי?!!
לעולם!!
|
דמעה דמעה
הן זולגות על הדף
ממלאות את החור שנוצר בלבי
|
אני מנסה לשפוך את כל מה שיש לי על הלב, אבל כל מה שיוצא זה
דמעות והמחשבה על כמה שאני מצטערת והרגש הזה שכל הזמן מציף
אותי, האהבה אלייך, הגעגועים אלייך...
|
בחיים לא אהבתי, כמו שאני אוהבת אותך.
את החיים שלי, האוויר שלי.
אני לא אוכל לנשום בלעדייך.
אני פשוט אמות אם לא נהיה ביחד.
ולא, אני לא אומרת את זה לכל אחת.
|
אני מהצד והם נופלים,
אני רואה אותם מתמוטטים לאט לאט.
אני מהצד והם מתדרדרים,
אני רואה אותם במדרון החד.
|
אני אוהבת את מגעך הקטיפתי והעדין ואת ריחך המשכר.
אני אוהבת את הלהט שיש בעינייך כשאת נדלקת על משהו חדש.
אני אוהבת את הדרך שבה את מקלפת את הליצ'י
ואת איך שאת מטורפת על פירות.
|
כשאת מחייכת את החיוך הזה שלך,
החיוך המדהים שלך,
מלאך נולד.
|
צעד אחר צעד
מדממת על הרצפה
נעמדת, מתמוטטת
נפש מתה במיטה חולה
|
אתה פשוט אומן
כל כפתור בי אתה יודע בדיוק כיצד להפעיל
כיצד להוציא כל חיוך וחיוך
לגעת במקום הנכון תמיד
לחבק ברגעים הנכונים
ולאהוב כמו שרק חלמתי
|
לפעמים, הפתרון שנראה הכי טוב הוא הפתרון הכי גרוע.
ושיקול הדעת שלנו מוטעה בכוונה תחילה על ידי כוחות הרוע הללו
החבויים בנו מבפנים.
|
סוגרת מהר את הדלת כי אותך הפעם הם רוצים
נועלת על מפתח ואותו בולעת
נכנסת למיטתך שוכבת לידך ואותך מחבקת
מחבקת כאילו זו הפעם האחרונה שאראה אותך
|
וזה כל כך נכון. איך אתם לא רואים כמה שזה נכון?!
אולי מתאים לכם לא לראות...
מה אתם חושבים שאנחנו עיוורים? שלא שמנו לב שכולכם מתים כבר
שניפרד?
אז יש לי חדשות בשבילכם, לנו יש חדשות בשבילכם!
זה לא הולך לקרות, אני לא אתן לזה לקרות!
|
פתאום הכל שחור וכל שאני רוצה זה למות.
עוצמת עיניים ומתחילה לדמיין בראשי, תמונות על גבי תמונות בהם
אני מוצאת להורג או מתאבדת
|
תמיד כשאני זקוקה לחיבוק חם ואוהב,
אתה שם.
מחבק ואוהב ותומך, ופשוט מתנהג בטבעיות הצפויה לך.
אתה גורם לי לבלבול ותמיד גרמת.
אחת החידות הגדולות בחיי הם כנראה מה אני מרגישה באמת כלפייך
|
בוכה דם
מקיאה דמעות
מתקפלת מאושר
ומקפצת מכאב
|
לא הפסקתי לחשוב על זה לחלום על זה לספר את זה.
הייתי למעלה שום דבר לא יכל לפגוע בי להוריד אותי למטה.
שום דבר חוץ מדבר אחד, דבר שקרה אתמול.
ניפץ את חלומי ורסיסיו שפצעו את לבי התעופפו לכל עבר.
|
חולמת על לרצוח אותה
חולמת שהיא מתה ולא קיימת
חולמת חלום של זוועות ואימה
מתעוררת מוכתמת כולי בדם
|
למה לא עצרתי את הדמעות? הרגשתי שאני נחנקת, זה למה.
ומה יצא מזה? הרסתי הכל, הרסתי לנו הכל. אמרתי לך שזה כן ישפיע
על הקשר, שהם כן ישפיעו. אמרת שלא. אז למה זה כן? למה זה כל כך
מפריע לי?
|
לא רציתי לגרום לך לסבל
להביא לך כאב
|
אני יושבת פה בחדר מלא אנשים ובחיים לא הרגשתי לבד יותר.
מבחוץ הכל נשמע בסדר, צחוקים וקטעים, מבפנים אני אוזרת כל כוח
אפשרי בכדי להחזיק את הדמעות בפנים.
|
נפלת לקרקעית והתחלת לשקוע. נעלמת מעל פני השטח ולא נותר ממך
כל סימן.
כל כך דאגנו לך ליאור, כל כך דאגתי לך. פחדתי שאיבדתי אותך, את
אחד האנשים הכי מדהימים שיש.
|
לקחת את הרגש
לקלף אותו לאט
|
לאחרונה אני מרגישה כאילו החיים ממשיכים הלאה ואני נשארת
מאחור.
נדמה שעד שהכל מסתדר אני חייבת לעשות משהו שיהרוס הכל.
|
כל מה שרציתם היה להפטר ממני לגרום לי להעלם לכם מהחיים והנה
זה עומד לקרות, הצלחתם. אני נכנעת.
גם ככה טענתם שאני טעות אז הנה אני מתקנת אותה.
מסלול ההתעללות עומד להגיע לקיצו והנה אני מוסרת לכם את ההתראה
לפני, הרי לא הייתי רוצה שתשארו בלי שעיר לעזאזל, נכון?
|
ליטופיך על עורי כגואלים את חטאי מבעבר
וראייתך החודרת כמטהרת נפשי
|
לא המצאתי את זה
למה שאני אמציא דבר שכזה?
הלוואי שזה היה רק המצאה.
|
מפלצת ירוקה מתקרבת אט אט ומשחיזה את ציפורניה החדות בבשר לבי
הדופק ועוצרת את תפקודו, משנה הכל.
|
התיישבתי על ענף, תיכננו עתיד.
הענף נשבר, גילית לי שלא יהיה עתיד.
נאחזתי בענפים שמצדדי, כל רגע עומדת ליפול, רגעינו האחרונים
יחד.
הענפים נשברו, העץ נקטע ואני נפלתי עמוק מתמיד, הפסקת
להתקיים.
רציתי לקפוץ עמוק יותר, רציתי למות, ליבי נשבר ונשמתי מתה.
|
איך אפשר להתגעגע למלאך?
למישהו שלא זכיתי להכיר כבשר ודם
אלא כהילה קסומה ולב טהור.
|
בזמן האחרון זה גובר, בזמן האחרון הפחד שוב גובר ומשתלט. מהמון
סיבות, אפילו בלי קשר אליהן, הן לא כאלו חשובות, לא לי לפחות -
כבר לא כמו פעם.
|
רגע אחד קסום
רגע של יצירת חיים והבאתם לעולם
רגע של המשך השושלת
רגע של אהבה
|
אני דואגת לך,
אני כואבת איתך,
אני רוצה רק אותך.
|
תני לי יד
ונצא משדה הקוצים
תני לי יד
ואחבוש את לבך המדמם
|
פתיחת דלת. אור נרות מציף את החדר. שביל של נרות מוביל אל
המיטה המוצעת בסאטן שחור ועליה עלי ורדים אדומים. ריח מתקתק
באויר ומנגינה שמחממת את הלב.
|
"מה קרה לך שאת קרבית בזמן האחרון?"
"קרבית" - ככה מכנים אותי בכל מקום שאני מגיעה אליו בשלושת
השבועות האחרונים, ואף אחד לא מבין מה עובר עלי. כנראה שגם לא
אתה, כנראה אם לא התקשרת.
|
אני בצבא עכשיו, לא עוד ילדה מפונקת שרגילה שעושים בשבילה
הכל.
אני בצבא עכשיו וזה לא הולך להשתנות, בוודאי שלא בשלוש השנים
הקרובות.
בשבוע הקצרצר-מאוד ארוך שעברתי עד כה בצבא שכה אהוב עלי ועל
כולנו, למדתי המון. הבנתי את זה כשהגעתי הביתה.
|
המצב הנפשי שלי מתערער מיום ליום, אני צורחת ואף אחד לא שומע.
כמה זמן דרוש ללב לדמם בכדי שיפסיק לפעול?
|
דם מכסה את הקירות, ותקרת החדר החלה להיסדק.
פעימות לבי מאטות יותר ויותר, נדמה שכל פעימה היא האחרונה.
|
ולפעמים כששמח בחוץ ועצוב בפנים,
בא למות כשבעצם אוהבים את החיים.
|
קרקור בטן אימתני
חוסר השליטה והאיפוק
הבחילה הבלתי פוסקת
|
בזאת אנו מודיעים בשמחה ובששון
שהיום, ה- 14.2.04 אחר הצהריים
סיימה לירי את חייה בעולמנו
|
זה מתחיל מחיוך,
ממחשבה בודדה על סיכוי עלוב לאהבה.
מסתיים באותו מבט קר ומנוכר
ובמחשבה על מעבר לעולם הבא.
|
תאספי את שקי האור שגזלת
העמיסי על כנפייך ועופפי אל האופק השחור.
|
והנה לאחר איבוד כל תקווה והצפת הייאוש
הגיעה הקשת בענן, צבעונית ומזמינה
שולחת קרניה כידיים התומכות ומשלחות לחוף מבטחים.
|
דמעותיי ממלאות את התהום
והבעתך הקרה מקפיאה אותן.
|
"לפני הרבה הרבה שנים בארץ לא כל כך רחוקה חיה לה ילדה קטנה.."
|
ילדות מאושרת
שנקטעה מוקדם מדי
ובגרות שפרצה
|
עם ישראל חי, מאחורי הכלוב.
|
לקחת את מה שבלב ולזרוק על הנייר.
|
"לאמא,
אני אוהבת אותך הרבה.
וגם את אבא.
מיטל."
|
ולפעמים זה כואב להיות עם בנאדם ולגלות שהוא כל מה שאתה מתעב
באנושות.
|
כשהייתי ילדה הבאתי אבטיח שמצאתי ברחוב
אבל את
כמו האבטיח
ירוקה מבחוץ
רקובה מבפנים.
|
אל הארכיון האישי (16 יצירות מאורכבות)
|
|
כל העולם במה
חדשה.
וכולנו שותפים. |
|
