[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ג'קי ג'קובסון
צילמה: אילה ניצב.

החופש לישון.


אל היצירות בבמה האהובות על ג'קי ג'קובסוןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ג'קי ג'קובסוןאל היוצרים המעריכים את ג'קי ג'קובסון
נולדה ב1981.

מאז חיה בסרט.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
כבר שעה וחצי שהוא עומד כאן. בטרמפיאדה.

מבעד לחלון האוטובוס הבחנתי בכתובת. היא בלטה, שחורה, קצת
עקומה, בכתב יד על קיר בתוך סימטה.
"אמרו לא לאהבה.
לפרטים: 9333311".

בוקר. ההיפוכונדר פוקח את עיניו ונזכר שהיום הוא יום הולדתו.
הבריאות כבר לא מה שהייתה...
בכל זאת, 25 זה כבר לא כל כך צעיר...

געגוע
השפתיים שלה, שפתי השושנה, שקפאו בחצי חיוך. אולי תחילתה של
זעקה. לא ניתן לדעת.

זהו.
עכשיו נשאר רק ללחוץ על ההדק.
הוא שופך בעדינות את החפץ השחור אל כפות ידיי. הבנת הכל?!


לרשימת יצירות השירה החדשות
בכל מפגש עם בני אנוש
המבט שלו עולה מעט למעלה
לחפש את מה שהוא
מעל לבני אנוש.

אל תאמינו לשיריי.

לפעמים נדמה לי, שאף אחד לא יוכל
לעולם

זה מול זה רוחשים היער
והאש
אינני רואה את היער,
אך יודעת שהוא קיים.

אכזבה
עוד מעט

המחזרות שלך דופקות אצלי בדלת.
מזכירות לי שהן קיימות
ושאני
לא ממש יודעת את חוקי המשחק של
החיזור.

וכפך על סורג מיטת התינוקת
חמה ככפו של אב

אהבה
אימא לא מרשה
אימאלאמרשה
לעשות ילדים לאישה

באנו מאותו הניצוץ
ונועדנו לאהוב ברוח

בשבת בערב...

אמרתי לו
איך אתה מעז להיות
לי פתאום מאושר?

כמה הייתי רוצה לשנוא אותך
עכשיו

לו היה לי אחד כמוך
קטן וסודי
היית נוצר את
כל הסודות שלי.

את יפה,
אמרת
יפה ואומללה.

שנינו באים קצת מחוספסים
ויודעים ולא יודעים דבר
בינינו לבין עצמנו
חתמנו על הסכמי עבר
כל אחד והפגיעות שלו

מהיכן מגיע השקר? תל אביב?
ואולי ירושלים

ביום חופתי אבוא אליך מוכנה
כלה לבנה עטופה הילה

כעס
אין בינינו ולא כלום
ומה שהיה בגדר חלום
יהיה לנו טוב, שיקרת

אהבה
נזכרת בטעם רק כשאת שואלת
אם טעים לי
מציעה לי מים ואני
נמזגת אל תוכך

בני ובנך בארגז החול
מכסים

אתה
גבר מהזן הישן.

רואה ערוץ אחד, בעיקר

מישהו הציב גדר מסביב לשמיים
שכר שומרים ושם אותם כאן

מה אתה אומר?
אולי
תתקשר
לשאול מה שלומי

עזור נא לי לסגור את התרמיל.
צר הוא מהכיל
ציוד רב מדי
ממה שאי פעם אזדקק לו.

ילדה יפה,
הם לא הבינו
איך את יכולה להיות עצובה

אני אוהבת אותך
כשאתה לא כאן.

כשהלכתי בשביל המפחיד ההוא
בלילה
חשבתי עלייך, כמה את מצחיקה

לא יכלתי
להכיל
אותך
עוד.

אני תמיד שם.

תגידי תודה, את אומרת

היית יפה יותר מאז
ראיתיך לאחרונה
לובן יופייך שחק

תפרקי ממני סליחה.

ואז נהווה אדם אחד שלם.

במבט הזה שלנו רק אנחנו
נשתמש

בדידות
כדררתי את עצמי בתוך המעיל כמו
עובר ברחם אימו.

להרגיש את עצמך
דרך זרועות ועיניים
של מישהו אחר

אהבה
כשיצאתי הוא לא היה
פעם חשבתי שהוא רק מתחבא
וכשאכנס לחדר הוא יקפוץ עליי

בתוך עיניך...

אבי ואמי יביטו בגבי. שעה אחר כך
תפרש עירי תחתיי

הייתי רוצה לאבד
את
הפלאפון.

להיות אשמה
שהוא נאבק כאן בשיניים על שנינו
ולי אין כלום בראש כבר כמה דקות

זה לא המילים שאת אומרת,
זה איך שאת אומרת אותן.
זו השתיקה שלי שבין אות לאות
והתשובה שלי, שאינה נשמעת.

ממש כמוך,
המשכתי להיות מוזרה
וגם עשיתי קצת בכוונה
אתה

היה סוער היום.

איך זה שבימים הכי רעים שלי יורד
גשם

עצב
מילים הן קליעים
המכוונים למטרה מסויימת
וסביבה לוח מטרה

יחסים
ואני אראה במבט שלך שאתה עצוב
ובשתי אצבעות ארים את ראשך אליי
דרך הסנטר

משהו מתחיל למות.

גוסס אל תוכי
מתפתל בגבולות נשמתי

ארספואטיקה
אולי הן תהיינה ריקות סתמיות
תוכרזנה כטעות
תישלחנה לפח ללא כל אשמה
אולי מעט צער על חרוז אבוד.

כולנו מסתובבים בעולם עם נכויות.
היה לי גבר שכעס עליי כל כך
עד שלא נותר בו מקום יותר

מפת העולם של נפשי פרושה לפניך
על שולחן

לא מודע לכך

שלאלוהים יש תכנית עבורנו.

המבט שלך עיוור
בכל פגישה פתאומית בעיניי.

ארספואטיקה
את כותבת על גבי מפיות
ודפים תלושים
כאילו היו ניירות טואלט

אתמול חזרת להיות אתה
ומיד כשהלכתי,

ורק אני עומדת מול מראה

זה הדדי בינינו, למרות מה
שאומרים
אתה מנצל אותי
אני מנצלת אותך

כמעט ואינך חש בי
רק כשהשמש נעלמת
ואז אני
נבלעת

שקיעה חפוזה, כמו זו שהייתה
ביום בו אהבנו,
זוכר?

חריצים חריצים חרוטים סביב עיניך
שבילים דקים מתפתלים והולכים
לאן הלכת? לאן פניך?
האם צוחקים הם, האם בוכים?

קשה לך לנשום אתה אומר
את כל הדרך אליי

רציתי לדבר היום
אבל...

עוד מעט המטוס שלך נוחת
גלגליו יצרבו את משטח האספלט המפויח
בנשמתי

אני מוציאה את השירים מן האדמה

בספר שלך על יחסים
כתוב
שהשלב השני הוא אי ודאות

בלי הודעה מוקדמת
התפטרה התסריטאית של הסרט שלנו

תהיה גבר ותעמוד מולו
תסתכל לו עמוק בעיניים


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
רציתי שתגידי שאני טובה, או טובה מדי, כמו שרבים אומרים לי
בהזדמנויות שונות.

אני רוצה לנצח את הפחד. אז אני יוזמת מכות, אני והוא ונראה מי
יישאר.

ביום שהחתול מת, הסתובבו כל בני הבית בידיים מושטות קדימה,
כחולי ירח, וחיפשו מישהו ללטף אותו.

"אתה עייף?" אני שואלת אותך, ומתכוונת אם אתה עייף ממני,
מהשיחה הזו, מהעולם. "אתה רוצה שאני אלך?"

סוף המדבר שמאלה. גם בנות עושות מילואים. כמעט יחידה במוצב של
בנים. להיות בת במקום כזה זה...

אני יודעת איך להתגבר על זה.
אני מתחילה לשאול את עצמי אם זה באמת שווה את זה.

סרקתי מלמעלה למטה ושוב למעלה.
שדה הקרב לפני המתקפה הגדולה.

היא בטח תסתדר בלעדיי, יש מספיק אנשים שישמחו לחיות איתה באותו
בית.

כל כולו של הילד השותק שלי ברצפה, מבקש להיבלע בתוך שתיקתה.

בליל ירח מלא אחד עמדנו על הגג, הירח ואני, ושתקתי מולו. קולות
הלילה מן הבניינים האפורים סביבי, בתחילה רמים, טלוויזיה פתוחה
ומלמולים גבריים ונשיים עולים ממנה.

בדמיון שלי הייתי רצה אליו, ובדרך צועקת לעובר אורח שיצלצל
למד"א, ומיד מתחילה בעיסויים והנשמות, שתי הנשמות על 15
עיסויים.

אהבה נכזבת
הוא מדבר. משפטים קצרים. החצי השני של כל משפט ממריא הרחק
הרחק, אל מקום שלא אוכל להגיע אליו.
מדבר וחולף. מדבר ועף.
אני מסובבת את הסכין הלוך ושוב.

שבועיים אינטנסיביים של קמטים על קמטים וכתמים כתמים... כאלה
שלא טבל בהם מעולם. והוא התפלש לו ברפש, כחזיר. זורק כדורים של
בוץ לאוויר, משפריץ מי ביוב על עצמו.

קצת לפני תום השיעור על המוח, אני רואה שנותרו לי עשר דקות
לצלצול אז אני אומרת להם, עד עכשיו דיברנו על מחלות של המוח.
עכשיו נדבר על מחלות נפשיות. איך זה קשור למוח לדעתכם?

היא אתה עם מישהי אחרת במיטה, ממלאים את כל מה שהחסרת איתי.
היא שקרים שסיפרת לי כשאמרת ששיניתי לך את החיים. היא הכוננות
להיעזב.

התחיל להטריד אותי שהרוחות מעיפות אותי לאן שבא להן, בלי לשאול
אותי בכלל.

"אני אקח אותך למקום שלא רואים ממנו כוכבים", הוא אמר.

ארצישראל
בתא הקטן יש סיגריות "פאל-מאל" לייט ופלאפון. ועוד כמה עשרות
אגורות שהתעצלתי להכניס לארנק. וטמפונים.
נאמר כבר הכל.
אין לי מה להוסיף לזה.

העולם השני שלי הוא שקר, אין שם יחסים באמת, אין שם קרבה, רק
תענוגות הבשר וריק אינסופי שנפער בגוף אחרי כל פורקן.

השפתיים של אבא זזות במהירות, כשהוא ממלמל את תפילת ערב שבת.
הוא לבוש חולצה לבנה, שחלקים משוליה נופלים ברישול על מכנסיו.
כיפה כחולה כהה ומרופטת זרוקה על קרחתו, עוטפות אותה שיערות
דלילות, אוחזות לא אוחזות בה.

תישאר אחד, אני מאיימת. אין לי ראש עכשיו לשני פסים. זה לא
קשור לחיים שלי.

היא הרימה עיניה מעל לבלוק הציור. שני כתמים ירוקים נרעדו מעט
ושלחו אלי אדוות בודדות. בטני נרעדה אף היא.
אישונים התכווצו בה, התכווצו ופלשו אל תוך הבטן שלי העירומה.


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
אקוסטי

הייתי רוצה שתמות אבל זה לא יקרה,
אנשים כמוך חיים בתוכי
לנצח

אקוסטי

לו היה לי אחד כמוך, קטן וסודי
היית נוצר את כל הסודות שלי

אקוסטי

ואחרי שהכל נגמר
מישהו אמר
לא היה שם כלום בעצם

אקוסטי

ילדה יפה, הם לא הבינו
איך את יכולה להיות עצובה
היא תשבור לבבות, הם הבטיחו
לכו אספו עכשיו
את לבה.




אתה מבלבל, לא
עושים לביבות
מעופרת. אלא
מקמח.





(גדי לפיץ
העכבר)


תרומה לבמה





יוצר מס' 54061. בבמה מאז 26/7/05 8:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לג'קי ג'קובסון
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה