|
הגעתי קרוב למקום בו ראיתי אותו בפעם האחרונה - ליד העץ הרועד.
הוא היה מוזר. נגעתי בו כדי להבין במה בדיוק הוא שונה. הוא רעד
כפי שלא תיארתי שעץ כלשהו יכול לרעוד...
|
הלילה היה אמור להיות מעניין עבור הרבה אנשים.
אבל...
|
מה כבר רציתי בסך הכל?
להחזיר שולחן.
לא ציפיתי שכל זה יקרה.
|
מחר יהי גשם.
למרות, שיכול להיות שדווקא שמש תהיה החזקה בכוכבים.
מאדים כנראה ישפיע, אך נוגה בוודאות תהפוך את יומכם לנהדר.
|
מס הכנסה אמרתם?
אבל מי דיבר על הכנסה?
בעצם מדובר במס.
מס לכל דבר, גם לחוסר הגיון.
|
"הלו? זה כנסת?"
"כן. במה אוכל לעזור לך?"
"תן לי את המטפל בהחזרים."
|
עוד מעט יום כיפור. אני מסיים לבקש סליחה על כל החטאים
שביצעתי.
|
בדיוק לפני החג התברר לי שלא היו לי בכלל חברים. גם לא שמעתי
על מישהו ובטח לא על מישהי מחוץ לחוג החברים הלא קיים שלי,
שהתכוונו לתת לי מתנה. לכן החלטתי לקחת את העניינים לידיי
ולפנק את עצמי עם איזה שי שאקנה בעצמי.
|
בשבוע שעבר קניתי בית חדש. כלומר, בשבילי הוא היה חדש, היות
וקניתי אותו במקום מה שהיה לי קודם. אבל עבור הבית עצמו -
לקרוא לו חדש, או אפילו חדש במקצת - היה פשע. אפילו המילה
"ישן" לא נדבקה אליו היטב.
|
"א-נ-ש-י-ם---א-ל---ת-ה--ר--ג--ו---א--ח--ד---א--ת---ה--ש--נ--י"
'עצה טובה', חשב ג'וני, אבל האותיות המשיכו את הריקוד שלהן:
"י--ו--ת--ר---מ--ד--י"
|
אולי החדש יגיע בסדר אחר? ואז מה, יהיו לי מחשבות חדשות? (אני
מקווה שהפעם יהיה להן מספיק מקום ולא יהיו לי כאבי ראש. )
שכבתי על הרצפה, מסתכל על הדלת, תוהה איזה "חדש" ייכנס דרכה
ראשון.
|
הצורך לתקשר תמיד היה בין המאפיינים החזקים של האנושות. צורתה
השתנתה עם השנים, גין ומין, אבל רק חיצונית. המהות נשארה תמיד:
לשמוע את אחר ובעיקר להשמיע את עצמך.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
היא כבר גמורה!
אפרוח ורוד
מחווה דעתו על
מצב הגלידה
במקפיא. |
|
